מי באמת עומד לדין בישראל? הנתונים החדשים של 2023 חושפים

חשבון פתוח: 25.6 אלף מקרים, רובם גברים, עלייה באי-תושבי ישראל ובחריגות העבירות

בשנת 2023 הוגשו פסקי דין בענייני משפטים פליליים נגד 25.6 אלף אנשים, מהם כ-23.6 אלף מבוגרים וכ-2 אלף קטינים. על פניו, מדובר במגמה של ירידה לאורך השנים אולם הנתונים חושפים גם התפלגויות מעניינות מאוד: מגדר, תושבות, סוגי עבירה והשכלה.

הדוח שמספק תשתית לניתוח ביטחוני חברתי כלכלי, מעמיד שאלות לגבי האפקטיביות של מנגנוני האכיפה והשיקום.

בעוד המערכת המשפטית מתמודדת עם עומס תיקים ועבירות חוזרות, במשרד האוצר מזכירים כי בתשלום הקרוב של נובמבר צפוי להיכנס לחשבונות מענק חורפי מיוחד, אותה אוכלוסייה שהמדינה רואה בה חלק מהאחריות הלאומית לטיפול בנפגעי אלימות ופיגועים.

מי עומד לדין?

הנתונים מראים כי כ77.5 % מכלל העומדים לדין היו תושבי ישראל, ו-22.5 %  לא תושבי ישראל (מתוך האחרונים: כ21.2 % מהרשות הפלסטינית וכ1.2 % עובדים זרים/תיירים).

94.0 % מכלל העומדים לדין היו גברים, ו-6.0 % נשים. כלומר, מינון ההעמדה לדין בגברים גבוה במיוחד.

בקרב תושבי ישראל: 58.4 % יהודים ואחרים ו-41.6 % ערבים.

לא במקרה, המאבק בפשיעה נמצא בליבת עבודת המשטרה שבדיוק היום חשפה חשוד שניסה להסתיר שקי סם בשקיות ממותגות של מותג האופנה הבינלאומי SHEIN במסגרת חקירת סחר סמים בשפלה, פרשה שחשפה את התחכום וההיקף של הרשתות הפליליות החדשות.

סוגי העבירות: הבדלים בין תושבים ובלתי תושבים

העבירה הנפוצה ביותר ב-2023 הייתה עבירות כלפי הסדר הציבורי, 32.9 % מכלל העומדים לדין. בקרב אלו שאינם תושבי ישראל, שיעור זה גבוה במיוחד: 47.2 % לעומת 28.7 % בקרב תושבי ישראל.

בקרב הלא תושבים: 22.1 % עמדו לדין בגין עבירות כלפי ביטחון המדינה לעומת 3.9 % בקרב תושבי ישראל.

בקרב תושבי ישראל דווקא היו נפוצות יותר עבירות כלפי גופו של אדם (22.3 % לעומת 3.8 %) וגם עבירות מוסר סמים (13.6 % לעומת 1.4 %).

הנתונים מדגישים: בלתי תושבי ישראל מופיעים באופן יחסי יותר בעבירות ביטחוניות או כלפי הסדר הציבורי, בעוד תושבי ישראל, יותר בהיבטי פגיעה באדם או מוסר.

קטינים, תמונה שונה

בקרב קטינים (עומדים לדין): אצל אלה שאינם תושבי ישראל, השיעור הגבוה ביותר הוא של עבירות כלפי ביטחון המדינה (38.2 % לעומת 8.4 % אצל קטינים תושבי ישראל).

אצל קטינים תושבי ישראל: העבירות השכיחות הן רכוש (29.3 % לעומת 25.7 %) ועבירות כלפי גופו של אדם (22.8 % לעומת 2.6 %).
הבדלים מרתקים: הצגת הפערים מעלה שאלות על סביבת החינוך, רכישת אחריות פלילית ומשמעויות ביטחוניות חברתיות.

מגדר ותושבות

בקרב המבוגרים: גברים עומדים לדין בשיעור גבוה (93.8 %), נשים רק 6.2 %. אצל הקטינים: בנים: 96.0 %, בנות: 4.0 %.

בקרב לא תושבי ישראל: 97.7 % גברים, 2.3 % נשים; בקרב תושבי ישראל: 92.9 % גברים, 7.1 % נשים.

משמע: כמעט כל מי שמופנה למערכת הפלילית הם גברים: התמונה ממחישה את האתגר החברתי והכלכלי סביב גברים צעירים בפריפריה ובאוכלוסיות מוחלשות.

אשכול חברתי כלכלי והשכלה

בקרב תושבי ישראל שעמדו לדין: 26.2 % התגוררו ביישובים אשכולות 3-4 (אמצע-נמוך) ואחרים ביישובים אשכולות 5-6 (25.3 %). כלומר, רובם מתרכזים באשכולות סוציו אקונומיים ממוצעים נמוכים בינוניים.

מבחינת השכלה בקרב מבוגרים בני 25-69 תושבי ישראל שעמדו לדין: 43.1 % בעלי תעודת בגרות/סיום תיכון, 42.4 % השכלה נמוכה מסיום תיכון (פי 3.1 מהשיעור באוכלוסייה הכללית: 13.7 %). רק 5.8 % בעלי תואר אקדמי לעומת 33.8 % בציבור בכלל.

במעקב לפי סוג עבירה: בעלי השכלה גבוהה יותר נמצאים יחסית יותר בין אלו שהורשעו בעבירות מין (21.3 %) או מרמה/כלכלה/רישוי (17.0 %). לעומת זאת, בעלי השכלה נמוכה במיוחד היו גבוהים מאוד בקרב עומדים לדין בעבירות רכוש (49.9 %), ביטחון המדינה (47.8 %) ומוסר (44.8 %).

הערה: ההתפלגויות הללו מדגישות את הקשר החזק בין השכלה נמוכה, פריפריה ורמה סוציו אקונומית לבין הימצאות במערכת הפלילית.

הרשעות ומוּעדות

בשנת 2023 אחוז ההרשעה בקרב כלל העומדים לדין עמד על 89.8 %. אצל גברים: 90.6 %, אצל נשים: 78.2 %. אצל אלו שאינם תושבי ישראל: 99.2 % (!) לעומת תושבי ישראל:87.1 %. אצל מבוגרים: 92.2 %; אצל קטינים: 62.2 %.
בנוסף, 47.2 % הם מועדים (כלומר, היו בעבר עומדים לדין). אצל מבוגרים: 49.4 %; אצל קטינים: 21.5 %. בקרב תושבי ישראל: 47.6 % בקרב לא תושבי ישראל: 45.9 %. אצל גברים: 48.6 %; אצל נשים: 25.3 %.
קו המידע הזה מעיד על תופעה חוזרת ומערכת פלילית עם מרכיב של חזרה ו"מחזוריות".

מגמות לטווח ארוך

במבט על שנות העבר: מספר העומדים לדין ירד ממכ-53.4 אלף בשנת 2005 ל-25.6 אלף בשנת 2023. בקרב תושבי ישראל בלבד ירידה מ-45.0 אלף ל-19.8 אלף (ירידה של 56 %). בקרב לא-תושבי ישראל,  בשנת 2023 היו כ5.7 אלף, ירידה של כ31.4 % מאז 2005 (8.4 אלף).

הירידה הכללית מדגישה אפשרות לשינוי מבני, אך לצד זה, גודל מופע היחסי של לא תושבי ישראל בעבירות מסוימות והפערים בהשכלה/תושבות מציבים שאלה של איכות השינוי, לא רק כמות.

מה המשמעות הביטחונית חברתית כלכלית?

הנתונים מעלים כמה נקודות מפתח לניתוח:

בחינת האיום הביטחוני: שיעור גבוה של לא תושבי ישראל  22.1 % עומד לדין בגין עבירות ביטחון המדינה, לעומת 3.9 % בלבד של תושבי ישראל. זה מצביע על חשיבות אבטחת הגבולות והקבילות הפלילית בקרב אוכלוסיות לא תושבות.

פערי חינוך והזדמנויות: השכיחות של השכלה נמוכה במיוחד בקרב אלו שמואשמים בעבירות רכוש וביטחון מעידה על כך שהמנוף החברתי כלכלי לא פועל בעבורה.

מחזוריות פלילית (מוּעדות): כמעט חצי מהניצבים לדין היו קודם לכן זה מעלה שאלות קשות לגבי מערך השיקום, מדדי המניעה ויכולת ההפרעה המעשית בכניסה למעגל הפלילי.

מנוף המגדר: גברים מהווים כמעט את רוב מקרי ההעמדה ויש פה מנוף פוטנציאלי של מניעה ממוקדת גברים צעירים ובפריפריה.

הפצה גאוגרפית / אשכולות: ריכוז גבוה ביישובים באשכולות סוציו אקונומיים נמוכים בינוניים מזמין התערבות ממוקדת של רשויות מקומיות ומדיניות חינוך מקומית.

בעבירות בעלות מניע לאומני אין מקום להקלות או להבנה חברתית.

כאן לא מדובר במצוקה סוציו אקונומית או בכשל חברתי, אלא באידאולוגיה ובבחירה מודעת בפגיעה מתוך שנאה.

הדרך להתמודד עם תופעות כאלה חייבת להיות חד־משמעית: ענישה מחמירה, הליך משפטי מהיר, חיזוק ההרתעה, ומדיניות אפס סובלנות כלפי כל מי שמעורב בפעולות טרור או תמיכה בהן.

לצד זאת, יש להרחיב את סמכויות האכיפה והפיקוח על מעגלי הסיוע וההסתה, כדי לוודא שמי שבוחר בדרך האלימה יישא באחריות מלאה למעשיו.

השלכות למדיניות ולפעולה

בזירת המדיניות הפלילית והחברתית, הדוח דורש התייחסות:

חיזוק מערכי מניעה ושיקום  לא רק אכיפה קשה אלא גם השקעה בחינוך, תעסוקה ותשתית חברתית באזורים עם שיעורים גבוהים של העמדות לדין.

התאמה של אסטרטגיות ביטחוניות לאוכלוסיות לא תושבי ישראל, בהיבטי אבטחת הגבולות ואכיפה אפקטיבית.

מדיניות חינוך בשנות העשרה, במיוחד בקבוצות בסיכון גבוה, עם ניסיון לצמצם כניסה מוקדמת למערכת הפלילית.

גישה מקומית מחושבת גאוגרפית לפי אשכול חברתי כלכלי של יישובים, יש צורך בתכניות שמותאמות לאופי האזור ולא רק פתרונות אוניברסליים.

המונח "עומדים לדין" ב-2023 ממחיש תמונה מורכבת: ירידה כללית במספר הפרשות פליליות לאורך שנים, אך בשורה התחתונה: מתחת לפני השטח מתגלים פערים משמעותיים לפי תושבות, השכלה, מגדר וסוגי עבירה.

אם מדיניות האכיפה תתמקד רק בכמות אפשר להחמיץ את שורש הבעיה: מבני הזדמנויות חברתי כלכליים, אפיון המבצע הפלילי והקשרים הבין תחומיים בין חינוך, עבודה, פשע ואבטחה.