פעילה פוליטית הפסידה בתביעה נגד ח"כ צבי סוכות

בפסק דין שניתן לאחרונה, נדחתה תביעתה של פעילת שמאל נגד חבר הכנסת צבי סוכות, לאחר שטענה כי פרסם סרטון שצילמה לפני שמונה שנים. בית המשפט קיבל את עמדת סוכות — והפעילה נאלצה למשוך את תביעתה.

שימוש בפוליטיקה דרך המשפט

התביעה הוגשה לפני כשנה וחצי על ידי פעילת שמאל בשם בטי גוטמן, שטענה כי סרטון שצילמה במהלך הפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, פורסם בעמוד הפייסבוק של סוכות בשנת 2017 ללא רשותה. לטענתה, מדובר בהפרת זכויות יוצרים, וכי הסרטון שייך לה באופן בלעדי.

מנגד טען ח"כ סוכות (הציונות הדתית) כי מדובר בתביעה שמניעיה פוליטיים, שנועדה להרתיע אותו בשל דעותיו הציבוריות. לדבריו, העובדה שהתביעה הוגשה רק לאחר שנבחר לכנסת, שנים אחרי פרסום הסרטון, מחזקת את התחושה שמדובר בתביעת השתקה ולא בתביעה לגיטימית.

בית המשפט דחה את התביעה

במהלך ניהול ההליך, נרשמו כשלים טכניים מצד התובעת, טעויות בהגשה ובלבול בנוגע לראיות שהוצגו. השופט הציע לגוטמן למשוך את התביעה כדי להימנע מהוצאות נוספות, והיא נענתה לכך. בית המשפט דחה את התביעה, ללא חיוב כלשהו של ח"כ סוכות בתשלום או הוצאות משפט.

גורמים משפטיים מציינים כי מדובר בהחלטה שמעבירה מסר ברור בנוגע לניצול לרעה של ההליך המשפטי, במיוחד כשמדובר בנבחרי ציבור ובניסיונות להרתיע אותם מפעילות ציבורית לגיטימית.

תגובות הצדדים

לאחר פסק הדין אמר ח"כ צבי סוכות:
"ניסיון להשתמש במערכת המשפט ככלי פוליטי הוא פסול ומסוכן. הניסיון להלך עלי אימים באמצעות תביעות השתקה בשל דעותי הפוליטיות לא יצלח. אני שמח שבית המשפט דחה את התביעה שהייתה חסרת בסיס".

עורך הדין זיו מאור, שייצג את סוכות, הוסיף:
"מדובר בתביעה קנטרנית שנועדה להרתיע נבחר ציבור בשל פעילותו הציבורית. ההחלטה היום של בית המשפט היא מסר חד וברור נגד ניצול לרעה של מערכת המשפט".

משמעות ציבורית רחבה

מקרים כאלה ממחישים את הקו הדק שבין חופש הביטוי, ביקורת פוליטית ושימוש לרעה במערכת המשפט. בית המשפט, במקרה זה, בחר לאזן בין זכותו של אדם להגן על רכושו ובין הצורך להגן על חופש הפעולה של נבחרי הציבור.

בתקופה שבה הדיון הציבורי בישראל מתוח ורווי מחלוקות, לפסקי דין מהסוג הזה יש משקל רחב יותר — הם משמשים תזכורת לכך שההליך המשפטי נועד להגן על צדק, לא לשמש זירת מאבק פוליטית.

הפרשה מסתיימת ללא חיוב כספי וללא הכרזה עקרונית, אך עם מסר ברור: מערכת המשפט אינה זירה להרתעת דעות פוליטיות. היא נועדה לשמור על איזון, על הגינות ועל גבולות הוגנים של ביקורת ציבורית. המקרה מדגיש את הצורך בגבולות ברורים בין משפט לפוליטיקה – ובאחריות הדדית של כל הצדדים לשמור על אמון הציבור במערכת.