החוזה המורכב ופסק הדין המעניין בירושלים

עורכת הדין החזיקה את הכספים אצלה בנאמנות עבור קבוצת רכישה, שבהמשך התאגדה כחברה, לצורך ביצוע פרויקט קבלני של רכישת קרקע והקמת דירות מגורים.

עורכת הדין קיבלה הנחיות למסור את הכספים למנהלי הקבוצה, ומה קרה בסוף? פסק הדין המעניין בתיק המורכב:

השאלה העומדת לדיון בתיק היא מהי חובת הנאמנות של עורכת הדין והאם עליה לפצות את המפקידים?

במקרה זה ובנסיבות העניין, הגיע בית המשפט למסקנה שעורכת הדין לא סטתה מההנחיות שניתנו לה ואין מקום לחייבה להחזיר את כספי הנאמנות.

כל זאת, לצד חיוב מנהל הקבוצה בכספים. לצד האמור התגלה כי גורמים בחברה שלעניין התנהלו בצורה שערורייתית ביחס לכספי הקבוצה, כמפורט בהרחבה בפסק הדין. קביעות עקרוניות בסע' 157-167 לפסק הדין שניתן באולם של השופט ישראל פת:

רקע כללי בקליפת אגוז 

1. עניינו של פסק הדין דנא בתביעת התובעת לקבלת כספים שהפקידה עם בעלה המנוח (להלן: המנוח. התובעת ובעלה המנוח יכונו להלן גם בני הזוג) לצורך רכישת דירה, במסגרת קבוצת רכישה שהייתה עתידה לקום לשם בניית בניין דירות במגרש 3700 חלקה 581 ברח' ההגנה 46 ברחובות (להלן: המגרש או הקרקע), ואשר בסופו של יום הוסבה לחברה בע"מ במטרה להקים את אותו הבניין במסגרת פרויקט יזמי (להלן: הפרויקט). טענת התובעת היא, כי בסופו של יום לא נרכשה הדירה על ידי בני הזוג, אולם כספם של בני הזוג לא הושב להם. התביעה הוגשה כנגד היזם של הפרויקט, אליעזר מזא"ה (להלן: אליעזר), שלא הגיש כתב הגנה מטעמו, וכנגד בנו, אמיר מזא"ה, מנהל הפרויקט (להלן: אמיר ז"ל), שהלך למרבה הצער לעולמו בנסיבות טרגיות, במהלך ניהול ההליך, וכן כנגד חברת "כלילת ההגנה בע"מ", חברה שהוקמה לשם רכישת הקרקע והקמת הפרויקט (להלן: החברה). כן הוגשה התביעה כנגד שותפו לעסקים וחברו של אליעזר, מר צבי לבקוביץ' (להלן: לבקוביץ'), שכפי הנטען על ידי התובעת וע"י חלק מהנתבעים, היה מעורב בניהול החברה והקמת הבניין, כמפורט בהמשך, וכנגד משקיע בפרויקט, מר אמיר בנו (להלן: אמיר בנו) ואמו, גב' שוש סוהם בנו, שהייתה בעלת המניות בחברה בפועל, מטעמו של אמיר בנו (להלן: שוש). ייאמר כבר כעת כי שוש לא הייתה מעורבת בפרויקט, והחזיקה מניות עבור בנה, אמיר בנו. שוש אף לא הגישה תצהיר מטעמה בהליך שלפניי.
2. בהחלטתי מיום 28.6.20 נעתרתי לבקשת ב"כ של לבקוביץ' והוריתי על צירופה של עו"ד נורית פלג (להלן: עו"ד פלג) כנתבעת נוספת במסגרת התביעה. כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 29.6.20, כאשר זה כולל כנתבעת גם את עו"ד פלג. זו כיהנה כיועצת משפטית של הפרויקט, ובמסגרת תפקידה הייתה נאמנת על חשבון הנאמנות שבו הופקדו כספי הפרויקט. כמו כן, הלווה בעלה – מר ניר פלג (להלן: ניר פלג) לאליעזר וללבקוביץ', כספים בסך של 2.34 מלש"ח, עבור רכישת הקרקע שעליה נבנה הפרויקט.
3. יוער כי הנתבעים הגישו הודעות צד ג', צד ד' וצד ה' וצד ו' איש כלפי רעהו כמפורט לקמן:

 

תמצית טענות הצדדים

טענות התובעת

4. לטענת התובעת, ענייננו במעשה מרמה והונאה של הנתבעים כלפיה וכלפי המנוח. זאת, נוכח העובדה שלא השיבו לה ולמנוח סך של 600,000 ₪ שהעבירו לידיהם לשם רכישת דירה.
5. ביתר פירוט טוענת התובעת, כי הנתבעים פעלו במשותף ויזמו הקמת פרויקט מגורים במקרקעין. התובעת והמנוח, כך נטען, שוכנעו ע"י סוכן הביטוח שלהם – מר אדר יואב (להלן: מר אדר), להצטרף לפרויקט. ביום 26.4.15 חתמה התובעת יחד עם המנוח על טופס בקשת הצטרפות לקבוצת רכישה לרכישת הקרקע (להלן: בקשת ההצטרפות). הנתבעים הבטיחו לתובעת ולמנוח כי יהיו רשאים לבטל את ההצטרפות תוך תשלום של 15,000 ₪ (כך, לפי סע' 12 לבקשת ההצטרפות), וכי בגין רכישת הדירה יהיו זכאים לרווח של לפחות חצי מיליון ₪. בהתאם לאמור, ולהנחייתם של אליעזר, אמיר ז"ל ולבקוביץ', העבירו התובעת והמנוח ביום 19.5.15 סכום של 600,000 ₪ (להלן: כספי התובעת והמנוח או הפיקדון) באמצעות המחאה (להלן: ההמחאה) לחשבון נאמנות של עו"ד פלג (להלן: חשבון הנאמנות).
6. עוד טוענת התובעת, כי לאחר שכספי התובעת והמנוח הועברו לחשבון הנאמנות, הועבר הפיקדון, ככל הנראה בהמשך ע"י עו"ד פלג, לצרכי החברה שהוקמה לצורך הקמת הפרויקט ע"י חלק מהנתבעים. עוד טוענת התובעת בכתב התביעה, כי היא והמנוח לא חתמו בסופו של דבר על ההסכם לרכישת הקרקע, והוסכם עם הנתבעים כי הפיקדון ייזקף לזכותם לצורך פרויקט אחר. לאחר שעלה חששם של התובעת והמנוח כי לא קיים פרויקט אחר, הוסכם כי הפיקדון יוחזר להם במלואו. כמו כן, טוענת התובעת, כי הנתבעים או מי מהם, ובפרט אליעזר, לבקוביץ' ואמיר ז"ל, הבטיחו חזור ושנה למנוח כי ישיבו לו את כספו. בשלב מסוים, טוענת התובעת, הנתבעים אף כתבו למנוח הודעה לפיה הכסף הופקד זה מכבר בחשבון הבנק שלהם – עובדה שהתבררה כלא נכונה.
7. התובעת מוסיפה וטוענת, כי ביום 13.11.16, לאחר מו"מ קצר, החליטו התובעת והמנוח לחזור בהם מהעסקה ולקבל את כספם בחזרה, ומשכך פנו פעמים רבות לנתבעים, ובמיוחד לאליעזר, לבקוביץ', אמיר ז"ל ובנו כי ישיבו להם את כספם, אולם פניהם של התובעים הושבו ריקם. ביני וביני, במהלך שנת 2016 חלה המנוח, עד שנפטר כתוצאה מהמחלה ביום 4.12.19 (התובעת היא היורשת היחידה של עזבון המנוח). שלושה חודשים טרם פטירתו, פנו התובעת והמנוח ביום 22.9.19 לעו"ד פלג בתפקידה כב"כ החברה, באמצעות עו"ד מטעמם – עו"ד חיים שטיינברגר (להלן: עו"ד שטיינברגר), בדרישה להשבת כספי הפיקדון. כמו כן, הגישו התובעת והמנוח תלונה במשטרה, כנגד אליעזר, החברה ועו"ד פלג. אולם גם אז לא קיבלו התובעת והמנוח את כספם.
8. עוד טוענת התובעת, כי החברה, באמצעות הנתבעים, מכרה את כל הדירות שניתן לבנות על החלקה לפי היתר הבנייה. עוד מציינת התובעת, כי הנתבעים כבר הבטיחו והתחייבו כי הפיקדון הופקד בחזרה בחשבון המנוח – כלומר: הנתבעים הודו הודאת בעל דין כי הם חבים בהשבת הכספים לתובעת ולמנוח. עוד נטען, כי כספה של התובעת מעולם לא הושב לה, וכי כספי הפיקדון עברו לידי החברה וצרכיה, או לידי הנתבעים או למי מהם.
9. נוכח כל האמור, טוענת התובעת להפרת הסכם (בקשת ההצטרפות), וכן לעשיית עושר ולא במשפט. כמו כן, עותרת התובעת להשבת כספי הפיקדון בסך של 627,000 ₪ (בצירוף ריבית והצמדה), תשלום פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש, וכן פיצוי בסך 500,000 ₪ בגין אובדן הכנסה של רווח עתידי בהתאם להתחייבויות הנתבעים.

 

טענות לבקוביץ'

10. מנגד טוען לבקוביץ' כי הוא אינו מכיר את התובעת וכי מעולם לא נפגש עם המנוח בקשר לקבוצת הרכישה וכי לא ניהל מו"מ בנוגע להשקעת כספי הפיקדון בפרויקט אחר. התובעת והמנוח, אשר שמעו על הפרויקט דרך מכר משותף שלהם ושל לבקוביץ' ושל אליעזר: מר יואב אדר (להלן: אדר), ביקשו להצטרף לפרויקט וחתמו על בקשת ההצטרפות, אשר נערכה ע"י עו"ד פלג. בהתאם לבקשת ההצטרפות, העבירו התובעת והמנוח את ההמחאה עם כספי הפיקדון באמצעות מר אדר לידי לבקוביץ' וממנו לעו"ד פלג. עוד טוען ומצהיר לבקוביץ', כי ההמחאה הופקדה בחשבון נאמנות שנפתח ע"י עו"ד פלג תחת השם "בנאמנות פרויקט ההגנה עו"ד" (להלן: חשבון הנאמנות). עוד נטען על ידו, כי חשבון הנאמנות נפתח לטובת פרויקט שתוכנן להיבנות במסגרת קבוצת רכישה.
11. לבקוביץ' מוסיף וטוען כי בהמשך הדרך, בשל היעדר מימון בנקאי ומצב בריאותי לקוי החליט לחזור בו מרעיון קבוצת הרכישה, אולם אליעזר החליט להמשיך את הפרויקט לבדו ולאתר יזם פרטי כשותף לביצוע הפרויקט. לבקוביץ' מוסיף ומצהיר (סע' 15 לתצהירו), כי בשלב זה כבר השקיע 200,000 ₪ כסכום ערבות עבור רכישת המגרש, אולם סיכם עם אליעזר, כי סכום זה יושב לו מתוך תקבולים שיתקבלו במסגרת הפרויקט העתידי. נוכח חברותם רבת השנים של אליעזר ושל לבקוביץ' וקשריהם העסקיים לאורך שנים, בטח לבקוביץ' בהבטחתו של אליעזר.
12. במהלך חודש יוני 2015, פנה אליעזר לאמיר בנו והציע לו לרכוש מחצית מזכויות המגרש, תמורת הסך של 2,340,000 ₪. ביום 28.6.15 נכרת הסכם מכר בין אליעזר לאמיר בנו (להלן: הסכם המכר), במסגרתו רכש אמיר בנו את מחצית הזכויות בקרקע, תוך כוונה לבנות במשותף בניין בן 12 יחידות דיור. לבקוביץ' חתם גם הוא על הסכם המכר כערב. לדבריו אותה ערבות נחתמה ביחס לקיום התחייבותו של אליעזר כלפי אמיר בנו לשלם מחצית מסכום המגרש בתוך 48 שעות ולהקמת החברה, בה יחזיק כל אחד מהם או מי מטעמם 50% ממניות החברה.
13. לבקוביץ' מוסיף וטוען כי לצורך מימון רכישת המגרש, פנה אליעזר לבן זוגה של עו"ד נורית פלג (ניר פלג – להלן: ניר פלג) וביקש ליטול ממנו הלוואה. ביום 28.6.15 חתם אליעזר עם ניר פלג על הסכם הלוואה בסך של 2,342,900 ₪ (להלן: ההלוואה). לשם הבטחת השבת ההלוואה, ביקש ניר פלג כי לבקוביץ' יירשם כלווה נוסף בהלוואה. בשל היכרותם רבת השנים, הסכים לבקוביץ' להירשם כלווה נוסף כנדרש.
14. לבקוביץ' טוען ומצהיר, כי החברה התאגדה ביום 12.7.15 וכי שוש ואמיר ז"ל נרשמו כבעלי המניות בה באופן שווה. כמו כן, טוען לבקוביץ', כי אמיר ז"ל גם שימש כמנהל החברה בפועל. עוד טוען ומצהיר לבקוביץ', כי מסמכים הקשורים בחשבון הבנק של החברה מעולם לא היו בטיפולו או בשליטתו, וכי לא הייתה לו כל זכאות לקבלת דמי ניהול או רווחים מהפרויקט והוא לא היה שותף בה.
15. כמו כן טוען לבקוביץ' כי מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי בחודש נובמבר 2016 הועברה טיוטת הסכם מכר לרכישת דירה בפרויקט (להלן: דירת הדופלקס) לב"כ של המנוח ושל התובעת, אולם מסיבות שאינן ידועות ללבקוביץ', ביקשו התובעת והמנוח לחזור בהם מרצונם לרכוש את הדירה. ממילא, הוא מצהיר וטוען, כי הוא מעולם לא נתבקש לפנות למנוח או לתובעת בעניין (סע' 30 לתצהיר לבקוביץ'). לבסוף טוען לבקוביץ', כי דירת הדופלקס נמכרה לבני הזוג מוריה ועמוס רונן (להלן: הזוג רונן) וכי מנסח הטאבו עולה שביום 23.4.18 נרשמה על ידי עו"ד פלג הערת אזהרה לטובת הזוג רונן. בסע' 34 לתצהירו מוסיף לבקוביץ' כי המחאה בסך של 600,000 ₪ התקבלה באותו מועד ע"י הזוג רונן והופקדה בחשבון החברה (להלן: חשבון החברה). על כן, הזכות להשבת כספם של התובעת והמנוח קמה ביום רישום הערת האזהרה על שם הזוג רונן.
16. נוכח כל האמור, הגיש לבקוביץ' הודעת צד ג' על סך של 677,000 ₪ כנגד אליעזר, שוש, אמיר ז"ל, החברה ואמיר בנו. במסגרת הודעת צד ג' חזר לבקוביץ' על הטענה שלפיה קמה לתובעת ולמנוח זכות ביום רישום הערת האזהרה על הדופלקס על שם הזוג רונן. באשר לאחריות מקבלי ההודעה להשבת כספי הפיקדון, טוען לבקוביץ' כי כפי המתואר בכתב התביעה אליעזר הוא שהבטיח למנוח להשיב לו את כספו. בעניין זה מפנה לבקוביץ' גם לתצהיר שעליו חתם אליעזר ביום 25.11.18 ושבמסגרתו הודה כי ניהל את כספי הלקוחות. כמו כן, טוען לבקוביץ' כי בפועל קיבל אליעזר חלק מתקבולי החברה באופן אישי ולא העבירם לחברה. באשר לשוש, נטען כי אחריותה נובעת מעצם היותה בעלת 50% ממניות החברה עד ליום 25.6.19 ומורשית חתימה בחברה. כך, גם באשר לאמיר ז"ל, אשר היה בעל מניות ומורשה חתימה בחברה וכן מנהלה בפועל, וידע על רצונם של התובעת ושל המנוח לבטל את העסקה. באשר לאמיר בנו, טען לבקוביץ' כי אחריותו נובעת מעצם העובדה שניהל דה פקטו את החברה מטעמה של שוש והיה אמון יחד עם אליעזר ואמיר ז"ל על הוראות לשימוש בכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות ובחשבון החברה עד ליום 25.6.19.

 

טענות אמיר ז"ל והחברה

17. אמיר ז"ל הלך לעולמו, כאמור, בנסיבות טרגיות במהלך ההליך. עם זאת, כתב הגנה הוגש על ידו (יחד עם החברה). ברי כי קיים קושי בקבלת הגרסה כפי שמובאת בכתב ההגנה, שעה שלא הוגש תצהיר ולא נשמעה עדותו של אמיר ז"ל, אולם נוכח חשיבות גרסתו בכתב ההגנה ונוכח העובדה כי כתב הגנה זה משמש גם את החברה, יובאו עיקריו להלן:
18. אמיר מזא"ה והחברה טוענים בכתב ההגנה מטעמם כי אליעזר ולבקוביץ' פעלו שנים כשותפים וניהלו פרויקטים מסוג זה. ככל שהיה ידוע לאמיר ז"ל, השתמשו אליעזר ולבקוביץ' לצורך מימון הפרויקט בשני מקורות מימון: האחד, השקעה של אמיר בנו, והשני הלוואה שנטלו אליעזר ולבקוביץ' מעו"ד פלג (כשבעניין זה ראה למעשה באותה הלוואה מניר פלג כהלוואה מעו"ד פלג). עוד טען אמיר ז"ל וטוענת החברה, כי מי שניהלו את הפרויקט בפועל והיו אמונים על הכספים היו לבקוביץ', אמיר בנו, אליעזר ועו"ד פלג. עוד נטען, כי תחילה הוגשה הבקשה למכרז על ידי אליעזר בלבד (על אף שגם לבקוביץ' היה שותף להצעה) ולאחר הזכייה, הצטרף אמיר בנו והוקמה החברה. עובר להתחלת הפרויקט, הציעו אליעזר ולבקוביץ' לאמיר ז"ל לנהל את הפן הטכני בפרויקט. בשל העובדה כי לא היה באפשרות אליעזר ולבקוביץ' להירשם כבעלי המניות ביקשו השניים ביום 9.7.15 מאמיר ז"ל להירשם תחת חלקם היחסי בחברה – 50% (כשהחצי הנותר בשליטת אמיר בנו תחת שמה של שוש, אמו). בפועל שייכות מניות אלה לאליעזר וללבקוביץ'. כמו כן, נטען כי אליעזר ולבקוביץ' הציגו לאמיר ז"ל מצג לפיו אין כל סיכון ברישום המניות על שמו של אמיר. אמיר ז"ל סמך על אביו ולכן הסכים לבקשה. באשר לחלקו של אמיר בנו, נטען כי הוא נמנע מרישומו כבעל מניות בחברה (ככל הנראה משיקולי מס) והמניות נרשמו על שם אמו, שוש, שלא היה לה כל קשר לפרויקט. מכל מקום, אמיר ז"ל טען בכתב ההגנה כי לא היה מעורב כלל בקבלת ההחלטות בפן הכספי ואף לא היה נוכח בעת סיכום המחיר עם הקבלן. כל שהיה אמון הוא על הפן הטכני בלבד – התקשרויות עם בעלי מקצוע, שליחת חוזים וטיוטות לדיירים וכו'.
19. באשר לעו"ד פלג, נטען כי זו פעלה בפרויקט זה בשני כובעים: כיועצת המשפטית של החברה וכמממנת הפרויקט מכוח הסכם ההלוואה שניתנה ע"י בעלה, ניר פלג, לאליעזר וללבקוביץ'. בתפקידה כיועצת משפטית, עשתה עו"ד פלג שימוש בכספים שהתקבלו בפרויקט והופקדו בחשבון הנאמנות. כך או כך, טען אמיר ז"ל בכתב הגנתו, כי לא היה מעורב בכך כלל ולא היה לו כל מושג בזמן אמת אודות היתרות והחובות. הממשק היחיד שלו עם התובעת היה במהלך 2016, עת העביר טיוטת חוזה לב"כ התובעת דאז, וזאת, כפי שעשה גם עם דיירים נוספים בבניין. כאמור, מי שניהלו בפועל את הפרויקט היו אליעזר, אמיר בנו ולבקוביץ'. כמו כן, לא היה לאמיר ז"ל כל מושג בקשר להתחייבויות החברה. בדיעבד התברר לו כי ככל הנראה הכספים אותם הפקידו התובעת והמנוח שימשו להחזר ההלוואות של אליעזר ולבקוביץ' לאמיר בנו ולעו"ד פלג. בדיעבד התחוור לאמיר ז"ל כי אמיר בנו ועו"ד פלג הם היחידים שגרפו רווחים בפרויקט זה, לרבות ריביות ההלוואה. משכך, כל חיוב שיוטל על אמיר ז"ל יש להטיל על לבקוביץ', אמיר בנו, אליעזר ועו"ד פלג.
20. אמיר ז"ל והחברה הגישו גם כתב הגנה להודעת צד ג' שהוגשה ע"י לבקוביץ', במסגרתו חזרו על טענותיהם לעיל. כן הגישו אמיר ז"ל והחברה הודעת צד ד' כנגד אליעזר, אמיר בנו, לבקוביץ, ועו"ד פלג, על הסך של 677,000 ₪, כאשר במסגרת הודעות אלה הם חוזרים על האמור בכתב ההגנה מטעמם ועל אחריותם של מקבלי ההודעה לחוב הנטען.

 

טענות שוש ואמיר בנו:

21. לטענתם של שוש ואמיר בנו, בחודש יוני 2015 פנה אליעזר לאמיר בנו באמצעות מתווך, והציע לו לרכוש מחצית מזכויות המגרש תמורת הסך של 2,340,000 ₪, תוך שלדבריו למגרש זכויות בניה ל-12 יחידות דיור ויש בה כדי להניב לאמיר בנו רווחים. ביום 28.6.15 נכרת הסכם מכר בין אליעזר ואמיר בנו, במסגרתו רכש אמיר בנו מחצית מזכויות אליעזר במגרש. לבקוביץ' חתם על הסכם המכר כערב אישית לקיום התחייבויות אליעזר כלפי אמיר בנו. עוד נטען בכתב ההגנה, כי אמיר בנו חתם על הסכם המכר בהסתמך על נספח ב' להסכם המכר, הוא תחשיב מחירן של הדירות והרווח הצפוי, אשר נערך על ידי אליעזר ולבקוביץ'. עוד לטענתם של שוש ואמיר בנו, מכתבי הטענות התברר להם כי עו"ד פלג פעלה הן כנאמנת (של קבוצת הרכישה שאליה לא קשורים שוש ואמיר בנו, ולאחר מכן של הפרויקט) והן כמלווה (בריבית נשך) כאשר ברור שמדובר בניגוד עניינים מובנה ופסול שהוסתר על ידה במכוון. עוד טוענים שוש ואמיר בנו, כי שוש נרשמה כבעלת המניות מטעמים אישיים של שוש ואמיר בנו.
22. באשר למנוח ולתובעת, טוענים אמיר בנו ושוש כי כפי שעולה מכתב התביעה, כחודשיים עובר להתקשרותו של אמיר בנו בהסכם המכר, חתמו התובעת והמנוח על טופס בקשת ההצטרפות והפקידו את כספי הפיקדון בידיה של עו"ד פלג. לשוש ולאמיר בנו אין ולא היה כל קשר להתקשרות התובעת והמנוח באותה בקשה. במסגרת כתב ההגנה טענו, כי אין לדעת לאיזה חשבון הופקד הכסף, כיצד שוחררו כספי הפיקדון ומה עלה בגורלם של כספים אלה, תוך שלעו"ד פלג הפתרונים. לטענתם של שוש ואמיר בנו, עו"ד פלג היא (יחד עם אליעזר, אמיר ז"ל ולבקוביץ') המעוולת העיקרית. לא ברור כיצד שחררה עו"ד פלג את הכספים, בניגוד להוראות שניתנו לה כנאמנת או בניגוד למהות העסקה (בקשת הצטרפות לקבוצת רכישה – קבוצה שכלל לא התגבשה). די בקבלה שהוציאה עו"ד פלג תחת ידה כדי לדחות הטענות כנגד שוש ואמיר בנו. עו"ד פלג אף פעלה כבאת כוח החברה ורשמה את דירת הדופלקס על שם אחרים. כלומר, עו"ד פלג ידעה ופעלה למכור את אותה הדירה פעמיים (נתון שלא היה ידוע לשוש ולאמיר בנו), אך לא עשתה דבר כדי להגן על התובעת ולשמור על זכויותיה וכספה.
23. עוד הם מוסיפים, כי ביום 25.6.19 נכרת הסכם בין שוש לאמיר ז"ל להעברת מניותיה אליו (להלן: הסכם העברת המניות), כשבמסגרתו הצהיר אמיר ז"ל בין היתר, כי הוא היה מי שניהל באופן בלעדי את החברה וענייניה וכי מניותיה המונפקות של החברה נפרעו במלואן, מוחזקות כדין ונקיות מכל חוב לטובת צד שלישי. כמו כן, הצהיר כי הוא מכיר ובדק וראה את מצבה של החברה לרבות התחייבויות ונכסים. עוד טוענים שוש ואמיר בנו, כי אינם מכירים את התובעת והמנוח ומעולם לא התקשרו עמם. רק לאחר הגשת כתב התביעה התחוור לשוש ולאמיר בנו כי היה ניסיון תחילה להקים קבוצת רכישה על ידי אליעזר, אמיר ז"ל ולבקוביץ'. רק במסגרת פגישה שערך אמיר בנו עם אליעזר ביום 21.5.20, הודה אליעזר כי עו"ד פלג וניר פלג גבו ממנו ריבית בסך של מעל מיליון ₪.
24. מלבד כתב ההגנה לכתב התביעה, הגישו שוש ואמיר בנו כתב הגנה נוסף להודעת צד ג' של לבקוביץ', במסגרתו חזרו על הטענות שהועלו בכתב ההגנה. כמו כן, נטען כי לבקוביץ' היה קשור בחבל הטבור לעסקה שבין התובעת לאליעזר, אמיר בנו ועו"ד פלג; כי הוא מכיר היטב את השתלשלות העניינים וכי הכל נעשה לשם  הפקת רווח אישי. שוש ואמיר בנו, הגישו גם כתב הגנה להודעת צד ד' של אמיר ז"ל והחברה, שבמסגרתו חזרו על הטענות בכתב ההגנה ובכתב ההגנה להודעת צד ג'. כן שלחו שוש ואמיר בנו הודעת צד ה' כלפי אליעזר, אמיר ז"ל, החברה, לבקוביץ' ועו"ד פלג, על הסך של 1,177,000 ₪, כאשר בטענותיהם הם חוזרים על האמור בכתב ההגנה מטעמם.

 

טענותיה של עו"ד פלג:

25. בכתב הגנתה טוענת עו"ד פלג, כי פעלה כיועצת משפטית לחברה וערכה את הסכמי המכר של הדירות בפרויקט. היא מוסיפה כי ביום 26.4.15 חתמו התובעת והמנוח על מסמך בקשת הצטרפות לפרויקט, לבקשת אליעזר, אמיר ז"ל ולבקוביץ', בטרם התגבשה קבוצת הרכישה וטרם הקמת החברה. עוד טוענת עו"ד פלג בכתב הגנתה, כי ביום 7.5.15 הועברה אליה בקשת ההצטרפות על ידי מר אדר או ע"י אליעזר, אמיר ז"ל ולבקוביץ' או ע"י מי מהם. כמו כן, היא מאשרת כי ההמחאה עם כספי הפיקדון נמסרה לידיה לצורך הצטרפות לקבוצת הרכישה. ההמחאה לא נשאה תאריך פירעון והיא הופקדה בחשבון נאמנות שניהלה עו"ד פלג בטרם נוסדה החברה.
26. כך או כך, טוענת עו"ד פלג כי המנוח אישר לה מפורשות את השימוש בכספים שהפקיד בידיה, וכך נעשה. היא טוענת כי היא שוחחה טלפונית עם המנוח והובהר לו כי מתווה ההתקשרות שונה, וכי לא תתגבש קבוצת רכישה אלא תקום חברה שתמכור זכויות בדירות שתיבננה. המנוח הנחה אותה למלא את מועד הפירעון בהמחאה ליום 12.5.15 ונתבקשה הרשאתו לעשות שימוש בכסף שהופקד בידיה לצרכי הפרויקט. המנוח הסכים לשינוי המתווה. ביום 13.5.16 הופקדה ההמחאה בחשבון הנאמנות בחברה עבור הוצאות החברה, לצרכי הפרויקט, בין היתר: לתשלומי אגרות, מע"מ לרכישת הקרקע, מיסים ותשלומים נוספים. על כן, השימוש בכספי הפיקדון שהופקדו בידיה לצרכי החברה נעשה בהרשאה מפורשת של המנוח. כמו כן, נטען ע"י עו"ד פלג כי עשתה שימוש בכספים שהופקדו בידיה בהתאם להנחיות נציגי ומנהלי החברה ורק לצרכי הפרויקט. עו"ד פלג טוענת עוד, כי לא הייתה שותפה לסיכומים העסקיים שהושגו בין המנוח והתובעת לבין מי מהנתבעים האחרים, אלא רק הייתה צינור להעברת הכספים לצרכי החברה.
27. כמו כן, טוענת עו"ד פלג כי המנוח והתובעת היו אמורים לחתום על הסכם עם החברה לרכישת זכויות בדירה בפרויקט. לדבריה, רישום הזכויות במגרש על שם החברה בטאבו בוצע רק ביום 7.4.16, כאשר כבר בחודש מאי 2016 היא ערכה במשרדה מסמכים שונים הנוגעים לביצוע העסקה עם המנוח. בהמשך, בחודש נובמבר 2016 פנה אליה אמיר ז"ל וביקש כי תשלח טיוטת הסכם מכר לרכישת זכויות בדירה לב"כ המנוח והתובעת דאז – עו"ד אסף אלקוני (להלן: עו"ד אלקוני), לשם החתמתם. ביום 11.16 היא אכן שלחה טיוטת הסכם מכר לעו"ד אלקוני, ובאותו מועד אף ערכה את יתר מסמכי העסקה. אלא שלדבריה, ביום 13.11.16 שלח לה אמיר ז"ל הודעת מייל ובה ביקש שתערוך בקשת ביטול עבור המנוח והתובעת, והיא אכן ערכה בקשה כאמור. כך או כך, אליעזר ולבקוביץ' סיכמו עם התובעת והמנוח כי דירת הדופלקס תועבר לרוכש אחר, וכי כספם של בני הזוג  יושב להם באמצעות החברה. סיכום זה נעשה בינם לבין המנוח ללא מעורבותה של עו"ד פלג. התובעת והמנוח לא ראו בה כגורם להשבת הכספים, וממילא ניהלו מו"מ עסקי אל מול הנתבעים האחרים.
28. המנוח לא ראה בעו"ד פלג כנאמנת עבורו ועבור התובעת ומשכך גם לא פנה אליה להשבת הכספים במהלך התקופה הרלוונטית. רק ביום 23.10.19 פנו המנוח והנתבעת לראשונה, באמצעות ב"כ – עו"ד שטיינברגר בדרישה להשבת כספי הפיקדון. מבירור שערכה עו"ד פלג עם ב"כ המנוח והתובעת, עו"ד שטיינברגר, לאחר אותה פניה ביום 23.10.19, עלה כי הנתבעים התחייבו מאז 2016 (מועד חזרתם של התובעת והמנוח מכוונתם לרכוש דירה בפרויקט) ועד פטירת המנוח כי כספם יוחזר להם. הנתבעים, ובפרט אליעזר ואמיר בנו, הציגו למנוח אפשרות לקבל זכויות בפרויקטים אחרים וכי כספם ייזקף לטובת כך והם ככל הנראה הסכימו. עו"ד פלג לא הייתה מודעת לפניות אלה ולהתנהלות זו.
29. לטענתה של עו"ד פלג, רק בדיעבד, ולאחר פנייתו של עו"ד שטיינברגר אליה, הבינה כי החברה ונציגיה לא השיבו למנוח ולתובעת את כספם, כפי שהתחייבו בפניהם לעשות.
30. עו"ד פלג הגישה גם כתבי הגנה להודעות צד ג', צד ד' וצד ה' שהוגשו כנגדה. במסגרת כתבי הגנה אלה חזרה על טענותיה כפי שהובאו בכתב ההגנה. כמו כן, הגישה גם עו"ד פלג הודעת צד ו' מטעמה כנגד אליעזר, שוש, אמיר ז"ל, החברה ואמיר בנו.
31. לשם השלמת התמונה, יובהר כי במסגרת תצהירה וסיכומיה (ולאחר גילוי מסמכים במסגרת ההליך), הוסיפה עו"ד פלג כי לאחר חשיפת תדפיסי חשבון הבנק של החברה התברר לה שאליעזר ואמיר בנו, יחד עם אמו שוש, גזלו וגנבו מהחברה כספים. עו"ד פלג מצהירה, כי החלה לגלות אודות אותם אי סדרים כלכליים בחברה רק בחודש נובמבר 2018, לאחר פנייה של ב"כ דיירי הפרויקט בשל תלונות על עיכובים בבנייה. בישיבה שכינסה ביום 25.11.18, ונכחו בה אמיר בנו, לבקוביץ', אליעזר ואמיר ז"ל, כמו גם קבלן הביצוע, בעלה, ניר פלג ומעורבים נוספים, התברר ממסמכים שהציג אליעזר, כי הוא שלח ידו בכספי החברה, והעביר לחשבונו הפרטי תקבולים מרוכשי דירות שנועדו לחברה, ניהל פנקסי חשבוניות של עצמו, קיבל כ-365,000 ₪ על חשבון החזר המע"מ לחשבונו הפרטי, והכל מבלי ליידע את עו"ד פלג או את לבקוביץ'.
32. כמו כן, טענה עו"ד פלג בתצהירה ובסיכומיה, כי כלל הנתבעים האחרים, ובפרט אמיר בנו, שוש, אמיר ז"ל ואליעזר סירבו להמציא פירוט חשבון של החברה בבנק הבינלאומי ואף אסרו על רוה"ח של החברה לשתף עמה פעולה. רק לאחר שניתנו צווים בעניין ע"י המותב דנן, ולאחר כשלוש שנים, נמסרו העתקי דפי החשבון של החברה, שמהם עולה כי אמיר בנו, שוש ואליעזר בזזו את החברה ועשו שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה. כן טענה, כי מפירוט ההמחאות שנמשכו מחשבון החברה, עולה מפורשות כי שוש ואמיר בנו בזזו את החברה והותירו אותה עם חובות גדולים ועיקולים בלשכת רישום המקרקעין על זכויות החברה, וכי הם מי שחייבים בכספי התובעת והמנוח. אמיר בנו ושש נטלו באופן זה סך של 3,428,000 ₪ מכספי החברה (וזאת, על אף שסכום השקעתם בפרויקט הסתכם בסך של כ-2.5 מיליון ₪ לכל היותר). כאמור, טענה עו"ד פלג כי מפירוט זה עולה כי גם אליעזר משך מהחברה כספים לו לא.

 

גרסתו של אליעזר

33. אליעזר לא הגיש כתב הגנה מטעמו עד עתה. היה זה רק לאחר שאליעזר זומן בצו הבאה, לבקשת מר אמיר בנו, להעיד לפניי, כאשר הוא התעורר פתע פתאום וביקש לאפשר לו להגיש כתב הגנה. חרף זאת, לא הוגש  כתב הגנה עד היום. ביום 5.5.21 הוריתי על מתן פסק דין כנגד אליעזר בהיעדר הגנה, לפיו יפצה את התובעת בסכום תביעתה המלא – 1,177,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, כמו גם חיוב בהוצאות שכר טרחה בסך של 57,690 ₪. עם זאת, הוגש תצהיר מטעמו של אליעזר כחלק מראיותיו של אמיר בנו והוא אף העיד לפניי במסגרת דיון ההוכחות ביום 14.6.23. במסגרת תצהירו, טען אליעזר כי המעוולת העיקרית היא עו"ד פלג (סע' 4 לתצהירו) לטענתו, לאחר מו"מ ארוך עם התובעת והמנוח – מו"מ שהתנהל עם לבקוביץ' שלא בידיעתו – הסכימו בני הזוג להצטרף לקבוצת הרכישה (סע' 5 לתצהיר).
34. עוד הצהיר אליעזר, כי עו"ד פלג ובעלה ניר פלג הלוו לשם רכישת המגרש את הסך של 2,342,900 ₪ וקיבלו בחזרה לידיהם כ- 3,200,000 ₪ (סע' 8 לתצהיר). עוד הוא מצהיר, כי הכספים הועברו לחשבונה של עו"ד פלג ובעלה בבנק מזרחי. זאת ועוד, אליעזר הצהיר כי עו"ד פלג ערכה את הסכמי ההלוואה וניווטה למעשה את כל הרכישות במישור הכלכלי, שכן הכל "עבר" דרכה. עו"ד פלג הייתה מעורבת בכל והיא זו שהובילה את כל המהלכים כעורכת הדין של קבוצת הרכישה וכרעייתו של מלווה הכסף לרכישת המגרש. אליעזר הוסיף והצהיר, כי היחידים שהתנהלו בקשר עם התובעת והמנוח היו לבקוביץ' ומר יואב אדר, אל מול עו"ד פלג (סע' 8 לתצהיר).
35. כספי הפיקדון שהופקדו ע"י בני הזוג: התובעת ובעלה המנוח, הועברו בנאמנות לעו"ד פלג ע"י לבקוביץ', בעבור קבוצת הרכישה העתידית ובתמורה הימנותם של בני הזוג על 12 חברי קבוצת הרכישה של הדירות בפרויקט. משלא קמה קבוצת הרכישה, מצהיר אליעזר כי היה על עו"ד פלג להשיב את הסכום לתובעת ולמנוח. אליעזר מוסיף בתצהירו, כי הוא אינו יודע מה עשתה עו"ד פלג עם הסכום האמור, אולם רק לה הייתה הרשאה בחשבון הנאמנות של קבוצת הרכישה. בנוסף, מצהיר אליעזר, כי עו"ד פלג ייצגה את החברה אל מול רכושי כל 12 הדירות בפרויקט, וכי היא מי שהייתה עוה"ד של הפרויקט. לידיעתו של אליעזר, התובעת והמנוח לא אישרו לעו"ד פלג לעשות שימוש כלשהו בכספי הפיקדון.
36. עוד הוא מצהיר, כי הכספים שהעבירו הזוג רונן הועברו ברובם ישירות לקבלן שביצע את העבודות בפרויקט, והכל בידיעתה של עו"ד פלג. כמו כן, הצהיר אליעזר כי שוש לא הייתה מעורבת בפרויקט, וכי גם אמיר בנו לא התנהל אל מול מי מהדיירים וכי לא הייתה לו כל נגיעה בפרויקט למעט חתימה על המחאות לספקים וכו'. אמיר בנו, כך הצהיר אליעזר, החל להיות מעורה רק "לקראת הסוף", עת החלו לצוף בעיות בקשר עם הפרויקט.

 

הראיות והעדויות

37. במסגרת ההליך התקיימו שתי ישיבות מקדמיות (בימים 28.4.21 ו-3.10.22) וכן שתי ישיבות הוכחות (בימים 28.5.23 ו- 14.6.23). כמו כן, הצדדים מסרו תצהיריהם. מטעם התובעת הוגש תצהיר שלה בלבד. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים כדלקמן:

• מטעם אליעזר לא הוגש כתב הגנה ואף לא תצהיר תומך. עם זאת, הוא הגיש תצהירו מיום 8.9.22 כחלק מראיותיהם של שוש ואמיר בנו.
• מטעמם של שוש ואמיר בנו, הוגש, כאמור, תצהירו של אליעזר. תצהירה של שוש לא הוגש. כמו כן הוגשו מספר תצהירים מטעמו של אמיר בנו: תצהיר עדות ראשית מיום 8.9.22; תצהיר משלים מיום 29.9.22. כמו כן הגיש אמיר בנו תצהיר מיום 12.6.22 נלווה לבקשה, וכן תצהיר מיום 19.7.22 נלווה לתגובה לבקשה.
• מטעמם של אמיר ז"ל ושל החברה לא הוגש כל תצהיר.
• מטעמו של לבקוביץ' הוגשו התצהירים הבאים: תצהיר עדות ראשית מיום 11.9.22. כמו כן, הגיש לבקוביץ' תצהיר משלים מיום 22.9.22. בנוסף, הוא הגיש תצהיר מיום 10.6.22 הנלווה לתשובתו לבקשה.
• מטעמה של עו"ד פלג הוגש תצהיר עדות ראשית מיום 4.9.22. כמו כן, הגישה תצהיר משלים מיום 25.10.22. בנוסף, הוגש על ידה תצהיר מיום 7.8.22 בתגובה לבקשה שהוגשה.

לצדם של תצהירים אלו הוגשו נספחים רבים הכוללים  מאות עמודים של אסמכתאות.

38. במסגרת ישיבות ההוכחות העידו לפניי התובעת, אליעזר, אמיר בנו, לבקוביץ' ועו"ד פלג.

 

 

דיון והכרעה

39. אקדים אחרית לראשית ואציין כבר כעת כי מעיון בכתבי הטענות, בתצהירים, בעדויות העדים, כפי שאלו עולים מהפרוטוקולים, וכן במסמכים הרבים שסופקו ע"י הצדדים, בסיכומי הצדדים ובהלכה הפסוקה, ובשים לב לעובדה שכנגד אליעזר ניתן זה מכבר פסק דין, עולה כי דינה של התביעה כנגד החברה להתקבל, ואילו דינן של התביעות כנגד הצדדים האחרים, כמו גם הודעות צ"ג להידחות.

 

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

40. מכתבי הטענות, הראיות והעדויות שהובאו לעיל עולה בבירור כי אין כל מחלוקת באשר ל"סיפור המסגרת" שבענייננו. עיקר המחלוקות והפלוגתאות עוסק בעובדות ובפרטים שבתוך אותה "מסגרת", כמו גם בשאלת האחריות של מי מהנתבעים כפי שהיא נגזרת מהעובדות שבמחלוקת.
41. כך, מוסכם על כולם כי בחודש מרץ 2015 פרסמה עיריית רחובות מכרז פומבי למכירת המגרש, וכי לבקוביץ' ואליעזר תכננו להקים על המגרש לאחר רכישתו במשותף בניין מגורים במסגרת קבוצת רכישה. עוד מוסכם, כי אליעזר ולבקוביץ' החלו בניסיון לגבש קבוצת רכישה לשם רכישת המקרקעין. כמו כן, מוסכם על כלל הצדדים כי התובעת והמנוח התוודעו לכוונה לגבש את קבוצת הרכישה באמצעות מר אדר, וכי ביום 26.4.15 התקשרו עם אליעזר ולבקוביץ' בהסכם (בקשת ההצטרפות) שעניינו בהצטרפותם לקבוצת הרכישה המתהווה.
42. הסכם ההצטרפות נושא את הכותרת "בקשת הצטרפות", כאשר מתחתיה נכתב "הנדון: בקשת הצטרפות לקבוצת רכישה בבניין שיבנה על מגרש – גוש 3700 חלקה 581 רחוב ההגנה 46, רחובות." בסע' הראשון לבקשה חתומים התובעת והמנוח כמי שמבקשים להצטרף לקבוצה המתארגנת לרכישת הזכויות במגרש לבנייה המצוי במקרקעין בהתאם לתנאים הרשומים בבקשה. בשל חשיבותו של הסכם ההצטרפות, מצאתי להביא את הסעיפים המרכזיים בו כלשונם:

"2. ידוע לנו, כי בכוונת הקבוצה להתארגן לצורך החלקה הנ"ל, לחתום על הסכם שיתוף, לקדם את הבנייה ובין השאר להגיש בקשה להיתר בנייה ו/או להגיש בקשה להקלות, לפיה יוקם בניין מגורים בן 11 או 12 יחידות דיור (להלן: "הבניין").

3. ידוע לנו, כי אנו רוכשים חלקים בלתי מסוימים במגרש, אנו מסכימים, כי קביעת חלקנו או זכותנו המדויקת במגרש תעשה בהתאם להוראות הסכם השיתוף שייחתם.
4. בתמורה לרכישת זכויותינו במגרש, הננו מפקידים בנאמנות אצל עו"ד פלג, כהגדרתה להלן, סך של 600,000 (שש מאות אלף ₪) כתשלום ראשון ע"ח תשלומים נוספים כפי שידרשו בהמשך. הסך הנ"ל הינו בגין חלק מחלקנו בקרקע כולל עלויות תיווך, ניהול, היטלים, אגרות, בנייה, מיסים שיוטלו על קבוצת הרכישה והוצאות שונות. סכומים אלו הינם על חשבון העסקה.
5. התמורה בגין העסקה תשולם בהתאם למועדים לכל המאוחר 7 ימים טרם מועד כל תשלום, והכל בהתאם להוראות הסכם השיתוף, אשר עותק ממנו ייחתם ויתקבל על ידנו.
6. במועד שייקבע לנו ובהתראה של 4 ימי עסקים נחתום על הסכם השיתוף, ייפוי כוח בלתי חוזר, הסכם מינוי עו"ד נורית פלג כיועצת משפטית של הקבוצה ויתר המסמכים נחוצים לצורך רכישת המגרש, ונשלם את התשלומים הנדרשים.

[…]

10. במעמד החתימה על בקשת הצטרפות זו, אנו מפקידים בידיה הנאמנות של עו"ד נורית פלג הסך כאמור לעיל.
11. אנו מתחייבים לחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עו"ד נורית פלג ועורכי הדין ממשרדה בגין פרויקט זה.
12. ידוע לנו כי במידה ונבקש לבטל הצטרפותנו לקבוצה ו/או לא נחתום על הסכם השיתוף ויתר מסמכי הרכישה, יחולט סך של 15,000 ₪ מתוך הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות.

במקרה של ביטול הצטרפותנו הכספים שהופקדו על ידנו כאמור לעיל יוחזרו רק לאחר הצטרפות של רוכש אחר במקומנו אשר יאושר ע"י חברי הקבוצה כאמור בהסכם השיתוף." (ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור – י"פ).

43. עוד מוסכם, כי במהלך חודש מאי 2015 נטל לבקוביץ' מידי מר אדר המחאה של התובעת והמנוח ללא מועד פירעון על סך של 600,000 ₪, והעבירה לידי עו"ד פלג, אשר הפקידה מצידה את ההמחאה בחשבון הנאמנות שיועד לצורך קבוצת הרכישה, כאשר בגין הפקדה  הנפיקה עו"ד פלג קבלה מיום 12.5.15 (להלן: הקבלה).
44. עוד אין מחלוקת, כי קבוצת הרכישה לא הוקמה ולא יצאה אל הפועל בסופו של דבר. לשיטתה של עו"ד פלג הדבר נבע מן העובדה שאליעזר ולבקוביץ' לא הצליחו לגייס מימון בנקאי, ואילו אליעזר טוען כי אינו זוכר (עמ' 13, ש' 9-30, פר' מיום 14.6.23), אולם ממילא למחלוקת זו אין כל נפקות לענייננו. העובדה שאכן חשובה לענייננו בהקשר זה, היא שקבוצת הרכישה לא הוקמה, כאמור. כן מוסכם על הצדדים, כי לאחר שהבינו אליעזר ולבקוביץ' שהקבוצה לא מתגבשת, הוחלט על הקמת הבניין באמצעות פרויקט יזמי, שיפעל באמצעות הקמתה של חברה. ביום 9.6.15 חתם אליעזר עם עיריית רחובות על הסכם לרכישת המגרש (נספח 4 לתצהיר עו"ד פלג).
45. מעורבותו של לבקוביץ' בשלב זה מצויה במחלוקת, שעה שלטענתו ביקש למשוך ידו מן הפרויקט במסגרת החברה, ומנגד אליעזר כופר בטענה זו וטוען שלבקוביץ' אכן היה שותף בחברה, וזאת, גם אם לא נרשם ככזה, אולם לסוגיה זו אדרש בהמשך הילוכי. כך או כך, מוסכם על כלל הצדדים, כי בין אם לבקוביץ' לקח חלק בניהול החברה ובין אם לא, הרי שהיה צורך בשותף נוסף, לשם מימון רכישת המגרש וביצוע הפרויקט. או אז, הצטרף אמיר בנו לרכישת המגרש ולהקמת הפרויקט, בתיווכו של אחד בשם שלום ליקר.
46. ביום 28.6.15 נחתם בין אליעזר לאמיר בנו מסמך הנושא את הכותרת "הסכם מכר", שענייננו ברכישת מחצית מהמגרש על ידי אמיר בנו וכן הקמת חברה לשם ניהול הפרויקט והקמת הבניין. ההסכם קצר וכולל שני עמודים בלבד, ובמסגרתו נקבע כי אליעזר זכה במכרז לרכישת הזכויות על המגרש וכי אמיר בנו מעוניין ברכישת מחצית הזכויות במגרש ובבנייתו של בניין על המגרש יחד עם אליעזר. עוד נקבע, בסע' 1 להסכם המכר, כי הצדדים מתחייבים להקים חברה משותפת, בה יחזיק כל אחד מהם או מי מטעמם 50% מהון המניות, וכי לשניהם תהיה זכות חתימה והם יהיו מורשים לחייב את החברה בחתימה משותפת בלבד. כמו כן, סע' 3 להסכם המכר קובע כי "ניהול החברה וקבלת החלטות תיעשה בהסכמה בלבד." כמו כן, קובע סע' 4 להסכם על מינויו של רואה חשבון לחברה. סע' 5 להסכם המכר קובע כי הצדדים ימנו קבלן ביצוע להקמת יחידות הדיור. בסע' 6 להסכם המכר נקבע, כי הצדדים יפתחו חשבון לצורך פעילות החברה שתוקם, כאשר במסגרתו ינהלו את הכנסות והוצאות הפרויקט. סע' 9 להסכם המכר קובע, כי אליעזר ישלם את מחצית העלויות בגין רכישת המגרש לעירייה בתוך 48 שעות ממועד חתימת ההסכם וכי אמיר בנו יפקיד באותו מועד ערבות בנקאית אוטונומית בהתאם להוראות הסכם הרכישה, בגובה מחצית מסכום התמורה בגין המגרש. סע' 10 להסכם המכר קובע, כי "הצדדים ינהלו את חשבון הפרויקט באופן בו תשולמנה הוצאות בגין הקמת יחידות הדיור." סע' 11 להסכם המכר, קובע כי "תמורת רכישת המגרש תוחזר מוקדם ככל הניתן מחשבון הפרויקט לצדדים בהסכמה." כמו כן, קובע סע' 12 להסכם המכר, כי "הצדדים יהיו זכאים למשוך רווחים ו/או דמי ניהול מחשבון הפרויקט במועדים כדלקמן: סיום הקמת רצפת קומה א, גמר שלד, טיח, טופס 4." לבסוף, קובע סע' 13 להסכם כי: "הצדדים ממנים את עו"ד נורית פלג כעו"ד של הפרויקט. עו"ד פלג תטפל במכירת הדירות…" וכן הוסדר במסגרת הסעיף שכר טרחתה.
47. בתחתית ההסכם נכתב בכתב יד כדלקמן: "אני הח"מ צבי לבקוביץ' ת.ז. XXXXXXX ערב בזה לקיום כל התחייבויות אלי מזאה ע"פ הסכם זה" ומיד בצמוד שמו וחתימתו של לבקוביץ'. עם זאת, הצדדים חלוקים באשר למהותה של אותה ערבות, וסוגייה זו תידון בהמשך.
48. כך או כך, דומה כי מוסכם על כלל הצדדים כי אמיר בנו שילם תמורה בגין חלקו במגרש בסך של 2.15 מיליון ₪ (ללא מע"מ) באמצעות הפקדת ערבות בנקאית אוטונומית בעירייה. ביום 12.7.15 התאגדה החברה, ושוש ואמיר ז"ל, בנו של אליעזר, נרשמו כבעלי מניות בחברה באופן שווה. הצדדים מסכימים עוד, כי עו"ד פלג פעלה כנאמנת של קבוצת הרכישה ושל החברה. עוד מוסכם על כלל הצדדים, כי ניר פלג הלווה לאליעזר סכום בסך של 2,342,900 ₪ לשם רכישת המגרש, וכי לבקוביץ' היה חתום גם הוא על אותו הסכם הלוואה. כמו כן, אין כל מחלוקת כי התובעת והמנוח לא רכשו דירה ואף לא קיבלו את כספם בחזרה. זהו סיפור המסגרת שעליו דומה כי אין כל חולק. העובדות כפי שהתרחשו בתווך הן שבמחלוקת:
49. לאן התגלגל כספם של התובעת והמנוח, אשר הופקד כאמור בחשבון הנאמנות של קבוצת הרכישה? עוד נסובה המחלוקת על השאלה מי הוא האחראי על העובדה כי התובעת והמנוח לא קיבלו את כספם בחזרה ותפקידו של מי מהנתבעים – אם בכלל – היה להקפיד על כספם ולהיות מי שיבטיח את קניינם? באשר לשאלות אלו מבקש כל אחד מהנתבעים לטפול את האחריות על האחרים ולהסירה ממנו עצמו. די במספרן הרב של הודעות צד שלישי שהוגשו על ידי כלל הנתבעים, כמו גם תוכן הטענות עצמן, כדי להעיד על כך. לשאלות אלה אדרש עתה:

 

החברה התנהלה באמצעות שני חשבונות שונים: חשבון הנאמנות וחשבון החברה

50. לשם הבנת התמונה הכוללת והתנהלותה הכספית של החברה, יש להבהיר כי חלק נכבד מהמחלוקת נובע מהעובדה שתקבולי החברה והוצאותיה עברו למעשה בשני חשבונות בנק שונים: הראשון הוא חשבון מס' 105-226912 בסניף 29 בבנק הבינלאומי ברחובות אשר פעל תחת השם "כלילת ההגנה בע"מ" (להלן: חשבון החברה) (ר' פת/1). מתדפיסי חשבון הבנק, עולה כי ככל הנראה חשבון זה נפתח ביום 23.5.16 (או בסמוך לכך). החשבון השני הוא חשבון הנאמנות: חשבון מס' 161071 בסניף 526 בבנק מזרחי טפחות בכפר סבא, שנשא את השם "בנאמנות פרויקט ההגנה עו"ד" (ר' פת/2) ונפתח ביום 13.5.15 (ר' עמ' 419 לתצהיר עו"ד פלג). אין כל מחלוקת כי חשבון זה נפתח בתחילה לצורך קבוצת הרכישה. כמו כן, מהראיות עולה כי עד למועד הקמת החברה ביום 12.7.15, הצטבר בחשבון זה סך כולל של 1,016,459 ₪. סכום זה מקורו בתקבולים של שני זוגות שביקשו לרכוש דירות: התובעת והמנוח וכן זוג נוסף בשם טייטלבוים (ר' עמ' 463 לתצהיר עו"ד פלג – דו"ח כרטסת הנהלת חשבונות של חשבון הנאמנות; עמ' 449, שם; ובעיקר עמ' 422, שם).
51. בחינה של כרטסת החשבונות של החברה, כמו גם תדפיסי הבנק של שני החשבונות האמורים, מעלים כי, כפי שנכתב בכותרת, כי החברה התנהלה באמצעות שני חשבונות אלו. באשר לחשבון החברה, הרי שאין כל מחלוקת כי הכנסות והוצאות שונות של החברה התנהלו דרכו. לא כך הם פני הדברים באשר לחשבון הנאמנות, לגביו נטען על ידי חלק מהנתבעים כי כלל לא היו מודעים לקיומו ולעובדה שתקבולים והוצאות ממשיכים להתנהל בו. באשר לשאלת הידיעה של מי מהנתבעים אודות אותו חשבון נאמנות ומתוקף הוראותיו והרשאותיו של מי נעשו הפעולות בו אתייחס בהמשך, אולם בשלב זה אכן ניתן לקבוע כי הוכח לפניי שאותו חשבון אכן פעל לטובת הוצאות והכנסות החברה.
52. כך עולה מטבלאות הוצאות והכנסות שצורפו לתצהירה של עו"ד פלג (נספח 30). יובהר כבר עתה, כי לא ברור על ידי מי נערכו טבלאות אלה, אולם בבחינת אותו פירוט אל מול תדפיסי הבנק, ההמחאות ופירוט תנועות החשבון עולה כי הן אכן תואמות ומשקפות את המצב לאשורו. כמו כן, איש מהנתבעים לא חלק או ערער על אמינותן של הטבלאות. כך או כך, מטבלת ההוצאות של חשבון הנאמנות (עמ' 418 לתצהיר עו"ד פלג) עולה כי שולמו הוצאות של מס רכישה של החברה, הוצאות אדריכל, הוצאות תיווך, תשלומים לקבלן המבצע, תשלומי השבת הלוואה לניר פלג וכיו"ב. סך ההוצאות עד ליום 13.6.18 עמד על הסכום של 3,837,887 ₪, כאשר סך של 1,535,019 מתוך הסכום הנ"ל שולם לניר פלג לשם החזר ההלוואה (סוגיה שתידון בפירוט בהמשך). מטבלת ההכנסות המקבילה (עמ' 417 לתצהיר עו"ד פלג) – המפרטת את אותם תקבולים שהופקדו לחשבון הנאמנות עוד במסגרתו כחשבון שנועד להקמת קבוצת הרכישה, וכן את אלה שהופקדו לאחר מכן כאשר הוחלט על ניהול הפרויקט באמצעות חברה בע"מ – עולה כי בחשבון הנאמנות, מיום פתיחת החשבון ועד ליום 17.6.18, עמדו כלל התקבולים על הסך של 3,839,269 ₪. מקורם של מרבית התקבולים הוא בתשלומי רוכשי דירות, שהועברו לאותו חשבון נאמנות. לגרסתה של עו"ד פלג – שלא נסתרה – היו תשלומים אלה של רוכשי הדירות תשלומים חלקיים בלבד ולא כלל סכומי התמורה להם התחייבו.
53. הנה כי כן, הוכח לפניי כאמור כי חשבון הנאמנות נוהל ופעל למען הוצאות והכנסות החברה, ולא הוכח כי בוצעה בו התנהלות שאינה כשורה. חשבון זה התנהל במקביל לחשבון החברה, אשר נוהל על ידי מנהלי החברה ומורשיה, כאשר לעו"ד פלג לא הייתה גישה אליו. עם זאת, נשאלת השאלה מי ידע אודות אותו חשבון נאמנות ומי היה זה שנתן ההוראות לפעול בו ולהעביר אליו וממנו כספים? שאלה זו מצויה בלב המחלוקת והיא תידון עתה כחלק משאלה רחבה יותר: מי היה אחראי על כספי החברה?

 

מי ניהל את החברה והיה אחראי על כספיה?

54. כאמור, בעניין זה גרסאות הנתבעים סותרות, כאשר כל אחד מהנתבעים טוען להיעדר אחריותו ולעובדה כי לא עסק כהוא זה בניהול או בכספי החברה. דומה כי למעט שוש – אשר לגביה קיימת הסכמה בין כלל הצדדים כי הייתה "אשת הקש" של אמיר בנו בלבד ולא עסקה כהוא זה בענייני החברה – נדרשים בירור והכרעה באשר לכל אחד מהנתבעים וחלקו בניהול החברה.
55. התובעת טוענת בעניין זה, כי מי שניהלו את החברה בפועל היו אליעזר, אמיר ז"ל ואמיר בנו, והם מי שהיו אחראים על הוצאות וביצוע הוראות התשלום מהחברה. עוד היא טוענת כי אליעזר היה אמון על ההוראות לעשות שימוש בכספים שהופקדו על ידי רוכשי הדירות (סע' 16, 19 לסיכומי התובעת). אליעזר טוען בעניין זה, כי לאמיר בנו "לא הייתה כל נגיעה בפרויקט למעט חתימה על שיקים לספקים וכיו"ב." (סע' 12 לתצהירו). אמיר ז"ל טען בכתב ההגנה כאמור, כי פעל בניהול הפרויקט בפן הטכני, אשר כלל, בין היתר, התקשרויות עם בעלי מקצוע, שליחת חוזים וטיוטות חוזים לדיירים. עוד טען אמיר ז"ל בכתב הגנתו, כי אמיר בנו ולבקוביץ' הם מי שהיה אמונים בפועל על הניהול הכספי בפרויקט. עוד הוא טוען כי אליעזר, אביו, ניהל את הפרויקט. באשר לעו"ד פלג, טען כי פעלה כיועצת המשפטית של החברה וכמממנת הפרויקט מכוח הסכם ההלוואה. אמיר בנו טוען כאמור, כי היה משקיע פסיבי בלבד, כי לא היה מעורה כלל בענייני הכספים של החברה וכי לא ידע כלל אודות קיומו של חשבון הנאמנות. באשר לנתבעים האחרים הוא טוען, כי מי שניהל את החברה והיה אמון על ענייניה הכספיים היו אליעזר, אמיר ז"ל ולבקוביץ'. לבקוביץ' טוען מנגד, כי לא היה שותף לפרויקט כלל וכי מרגע שהוחלט על הסבתו של הפרויקט מקבוצת רכישה לחברה הוא ביקש שלא לקחת בו חלק. באשר לעו"ד פלג, הרי שהיא טענה כי מי שניהלו את החברה ואת כספיה היו אליעזר, אמיר ז"ל ואמיר בנו, ובאשר ללבקוביץ' טענה כי היה גם הוא שותף לפרויקט גם במסגרת החברה (ולא רק בקבוצת הרכישה המתהווה). אפנה עתה לבחינת חלקו של כל אחד מהנתבעים בחברה:

 

אליעזר

56. אליעזר לא הגיש כאמור כתב הגנה מטעמו, אולם מסר תצהיר מטעמו של אמיר בנו ואף העיד לפניי. במסגרת התצהיר הוא לא התייחס ולא נתן גרסתו ביחס לחלקו שלו בניהול הפרויקט ומעורבותו בכספים, אולם הדברים נשאלו ועלו במסגרת חקירתו הנגדית. וכך עולה מעדותו לפניי כפי שזו משתקפת בפרוטוקול:

"עו"ד וקנין: … מה היה התפקיד שלך במסגרת הפרויקט…

העד, מר מזאה: אני ביחד עם צבי לבקוביץ'… בעצם ניהלנו את הפרויקט הזה, טיפלנו ברכישת חצי מגרש, טיפלנו בהבאת קונים, טיפלנו מול קבלן, ניהלנו את הפרויקט." (עמ' 2, ש' 11-16 לפר' מיום 14.6.23)

               ובהמשך התייחס גם לשאלת ניהול הכספים בחברה –

"ש: אוקי. אז מה שאני מבינה שחשבון הנאמנות הזה נפתח לטובת אותה קבוצת רכישה.

ת: אני לא יודע, תשאלי אותה.

ש: מה זאת אומרת אתה לא יודע?

ת: אני לא ניהלתי את הכספים. (עמ' 12, ש' 21-23, שם).

אולם בהמשך, כאשר עומת במהלך חקירתו הנגדית עם מסמכים שונים שצירפה עו"ד פלג כנספח 31 לתצהירה, המהווים הוראות תשלום לעו"ד פלג מחשבון הנאמנות לגורמים שונים וממועדים שונים, כאשר אליעזר חתום על כולם (ועל חלקם גם אמיר בנו כפי שיפורט בהמשך),  לא הצליח לעמת את הסתירה ושינה לפתע גרסתו:

"העד, מר מזאה: קודם כל אני לא הייתי איש הכספים, הכספים נוהלו אצל הגברת פלג, החשבון בנק היה אצלה, אני לא ידעתי אפילו, אי אפשר היה להיכנס לזה. לי לא היה את הסיסמה להיכנס לזה, והגברת פלג ניהלה את כל הכספים היא בעצמה, זה 1. 2, אם היה שם כסף או לא היה שם כסף, אם הוא כלל את ה-600 או לא כלל את ה-600, זה לא אני הכתובת, זה היא הכתובת, לא אני. אני, סליחה אדוני היקר, אני לא ניהלתי את החשבון, מי שניהל את החשבון זו היא…

[…]

כב' הש' פת: אנחנו מדברים על חשבון נאמנות, תקן אותי אם אני טועה.

העד, מר מזאה: חשבון נאמנות שאצל פלג.

[…]

כב' הש' פת: עו"ד פלג, הכספים נמצאם אצלה בחשבון נאמנות, היא גם זו שנותנת את ההוראות לעצמה מה לעשות עם הכספים?

העד, מר מזאה: לא, מי שנותן הוראות להעביר את הכספים זה אנחנו,

כב' הש' פת: אז זה בדיוק מה שאני רציתי להבין כי משתמע ממה שאמר אדוני לפני דקה, אולי אני לא הבנתי, […] שהיא זו שמחליטה לאיפה להעביר את הכספים.

[…]

כב' השופט פת: אבל מחילה, אני רוצה להבין ואני תוהה לעצמי. חשבון נאמנות זה גם כשהכספים נמצאים אצלה בנאמנות, כמה מיליוני ₪, תקן אותי אם אני טועה, ומעבר לזה היא גם זו שמחליטה "אני עכשיו מוציאה למס רכישה, אני עכשיו מוציאה למס שבח, אני עכשיו מוציאה לעירייה, אני עכשיו מוציאה כדי להעביר רווחים או על החשבון בין מר בנו למר לרר וכיוצא בזה' זה היא מחליטה לבד?

העד מר מזאה: לא." (עמ' 32, ש' 5 – עמ' 33, ש' 12, שם).

הנה כי כן, מגרסתו של אליעזר עולות סתירות באשר לשאלה מי ניהל את כספי החברה, כאשר לבסוף הוא הודה כי הוא היה בין הגורמים שנתנו הוראות לעו"ד פלג לעשות שימוש בכספי חשבון הנאמנות.

57. כמו כן, בתצהיר עליו חתום אליעזר מיום 25.11.18 (עמ' 312 לתצהיר עו"ד פלג; להלן: תצהיר אליעזר מיום 25.11.18), מסר כי הוא פועל כמנהל פרויקט החברה (סע' 1), וכי הוא "מנהל את הכספים שהתקבלו מלקוחות החברה וכן את תשלום הוצאותיה" (סע' 2). אליעזר לא התייחס לתצהיר זה ולא עומת עמו במסגרת חקירתו הנגדית, אולם המסמך לא נסתר על ידי אליעזר עצמו או ע"י מי מהנתבעים והוא מהווה ראיה נוספת בדבר ניהולו של אליעזר את כספי החברה.
58. נוכח כל האמור, מצאתי כי מלבד היותו של אליעזר יזם הפרויקט והחברה, הרי שהוא גם היה הרוח החיה מאחוריה, עסק בניהולם של החברה ושל הפרויקט ובענייני הכספים שלהם.

 

אמיר ז"ל

59. אמיר ז"ל טען כאמור כי עסק בפרויקט בצד הטכני בלבד ולא הייתה לו נגיעה לכספי החברה. מנגד טען אמיר בנו בתצהירו, כי מי שניהל את ענייני הכספים של החברה הוא אמיר ז"ל. בכל הנוגע למשיכת המחאות מחשבון החברה לספקים שונים, היה אמיר ז"ל פונה אליו ומבקש ממנו לחתום על המחאה לטובת אותו ספק, תוך שאמיר בנו סמך על דבריו של אמיר ז"ל, לפיהם קיימת יתרת זכות בחשבון החברה לכיסוי ההמחאות שנמשכו. במסגרת תצהירו המשלים של לבקוביץ', נטען כי אמיר ז"ל היה מנהל החברה מטעמו של אליעזר.
60. מאחר שאמיר ז"ל לא מסר תצהיר ועדותו לא נשמעה, אין אלא ללמוד אודות חלקו בחברה מהראיות שצורפו. עיון בחומר הראיות מעלה כי אמיר ז"ל אכן פעל בחברה גם במסגרת ענייניה הכספיים, ולא רק ב"צד הטכני" כפי שביקש לטעון. כך, מתכתובת בין אמיר ז"ל לעו"ד פלג, עולה כי הועבר לו מסמך "טיוטא למאזן שנת 2016" וכי הוא הגיב לה "גם אני מאשר" (נספח 34 לתצהיר עו"ד פלג). על כך יש להוסיף את חתימותיו על הוראות להעברת כספים מחשבון הנאמנות לניר פלג לשם השבת כספי ההלוואה (ר' עמ' 390, 391, 394 ו-396 לתצהיר עו"ד פלג) בסך כולל של 1,240,000 ₪. הוראות אלה בוודאי עוסקות בניהול הפן הכספי של החברה.
61. על כן, אני קובע כי אמיר ז"ל היה ממנהלי החברה, כמו גם עסק בענייני הכספים בה.

 

לבקוביץ'

62. מעורבותו של לבקוביץ' וחלקו בחברה מצויים גם הם בגדר המחלוקת בין הצדדים. כך, לטענת לבקוביץ', מרגע שהוחלט כי קבוצת הרכישה לא תוקם וכי הפרויקט יפעל במסגרת של חברה, ונוכח מצבו הבריאותי וקשיי מימון (סע' 13 לתצהירו), ביקש שלא לקחת בו חלק, ואליעזר החליט להמשיך בפרויקט לבדו (סע' 14 לתצהירו). עוד הוא הצהיר במסגרת תצהירו המשלים, כי החברה, באמצעות בעלי מניותיה, מנהליה ומורשי החתימה שלה, הם שעשו שימוש בכספים (לרבות כספי התובעת והמנוח). מנגד טוענים כאמור אליעזר, אמיר בנו ועו"ד פלג כי הוא אכן היה שותף ומנהל בחברה. זאת, למרות שאינו רשום כבעל מניות בה. מה הוא אם כן חלקו בפרויקט ובחברה, אם בכלל?
63. אליעזר טוען במסגרת תצהירו ועדותו, כאמור, כי חרף העובדה שלא היה בעל מניות, הרי שהיה שותף ומנהל בפועל (ר' דבריו של אליעזר בעמ' 2, ש' 11-16; עמ' 4, ש' 8-9; עמ' 5, ש' 13-14; עמ' 9, ש' 9-19; עמ' 18, ש' 26-29; עמ' 19, ש' 10-20; עמ' 21, ש' 3-8; עמ', ש' 35-36; עמ' 24, ש' 13-15 וכן ש' 34-36, שם). לשיטתו, ניתן ללמוד על האמור הן מהעובדה שהיה ערב לקיום התחייבויותיו של אליעזר במסגרת הסכם המכר והן מהעובדה שנטל יחד עמו את ההלוואה מניר פלג – הלוואה שנועדה כזכור לשם רכישת המגרש. כמו כן, טוענים גם אמיר בנו ושוש בסיכומיהם, כי לבקוביץ' לקח חלק פעיל בחברה ובניהול הפרויקט ולמעשה היה שותף מלא של אליעזר (סע' 26 לסיכומיהם), והם מפנים בעניין זה לנספחים ולמסמכים שצירפה עו"ד פלג, שמהם עולה כי לבקוביץ' אישר לה לבצע העברות כספיות מחשבון הנאמנות. לטענתם, העובדה כי לא היה בעל מניות בפועל נבעה מטעמי תכנון מס. עוד מפנים אמיר בנו ושוש בעניין זה לעדותו של לבקוביץ', אשר לשיטתם הייתה מתפתלת ושקרית וחשפה את היותו שותף בפרויקט.
64. מנגד טוען לבקוביץ', כי מעולם לא היה בעל מניות בחברה, לא הייתה לו זכות חתימה בחשבון החברה, לא הייתה לו כל זכאות לקבלת רווחים והוא לא היה שותף בה או מעורב בניהולה בשום צורה. בהתייחסו לחתימתו כערב על הסכם המכר, טוען כי ערבות זו נעשתה ביחס להתחייבותו של אליעזר לאמיר בנו לשלם את חלקו במגרש בתוך 48 שעות (כנגד העמדת ערבות בנקאית אוטונומית לעירייה ע"י אמיר בנו בגובה עלות המחצית השניה של המגרש) – הא ותו לא (סע' 32-34 לסיכומיו). וכך מסר במהלך עדותו: "יש התחייבות שתוך יומיים יביאו כסף, ואני התחייבתי שיביאו תוך יומיים כסף. מעבר לזה אני לא אחראי על החוזה, לא על הביצוע שלו, לא על כלום. בנו היה חשוף יומיים." (עמ' 57, ש' 28-30, שם). עוד הוסיף במסגרת סיכומיו כי אין כל בסיס לטענה לפיה לא צורף כצד להסכם המכר מתוך שיקולי מס. משכך, לא מצאתי לקבל טענות אלה של לבקוביץ' ביחס להסכם המכר. ערבותו ביחס להסכם היא כללית ונוקטת בלשון המפורשת ולפיה: "אני הח"מ צבי לבקוביץ' ת.ז. …. ערב בזה לקיום כל התחייבויות אלי מזאה ע"פ הסכם זה". היינו, אין כל מקום לקבל את פרשנותו של לבקוביץ' בעניין זה.
65. כאשר נשאל לבקוביץ' במסגרת חקירתו הנגדית מדוע נטל את ההלוואה יחד עם אליעזר, אם לא היה שותף לפרויקט, השיב כדלקמן:

"ת: אני ואלי עבדנו כמו אחים 25 שנה, חכה, עזוב… פעם הוא עזר לי, פעם אני עזרתי לו… נורית פלג, יותר נכון ניר, לא היה נותן שקל לאלי, זו החתימה שלי. לא סמכו על אלי, ידעו שיש לי רכוש, יש לי משק, אם נסתבך יש מה להחזיר.

ש: אז למה לא כערב? למה כלווה?

ת: לא יודע נוסח משפטי." (עמ' 57, ש' 6-13, שם).

בכל הכבוד, דומה כי מדובר בתשובה מיתממת, שעה שהתרשמתי כי לפניי איש עסקים אשר יודע לעמוד על משמעותן של "דקויות" כדלקמן. על כן, גם בעובדה זו יש כדי לתמוך בגרסת כלל הנתבעים, ולפיה היה צבי שותף לפרויקט, גם במסגרת החברה.

66. באשר למסמך שעליו חתום לבקוביץ' ובמסגרתו הוא מורה לעו"ד פלג להעביר כספים מחשבון הנאמנות (עמ' 440 לתצהיר עו"ד פלג) , הסביר לבקוביץ' כי מדובר על הוראה להעברת כספים למטמנה אשר קשורה לקבוצת הרכישה. עם זאת, לא ידע להסביר מדוע אישר העברת כספים למתווך אשר קישר בין אמיר בנו לבין אליעזר, שעה שברור כי הוראת תשלום זו קשורה לחברה ולא לקבוצת הרכישה (ר' עמ' 59, ש' 14 – עמ' 60, ש' 8, שם).
67. על כל אלה יש להוסיף את הודעת המייל של אמיר ז"ל לעו"ד פלג מיום 13.11.16 "אני העבירי אליי מכתב ביטול ע"מ שצבי יחתים את לרר". ייתכן בהחלט, כי טענתו של לבקוביץ' כי מכתב כאמור או הודעה בעניין מעולם לא הועברו אליו אכן נכונה, אולם גם הודעה זו, יחד עם שאר הנסיבות והראיות שהובאו לעיל מעידה על פעילותו של לבקוביץ' בחברה ברמה כזו או אחרת. זאת ועוד, מסמך שצורף כת/4 מעיד אף הוא על מעורבותו של לבקוביץ' ועל נטילת חלקו בניהול כספי החברה. במסגרת אותו מסמך מיום 10.5.18 פורטה תחזית תשלומים בגין הלוואה עבור הפרויקט, הכוללת תשלומים שנתקבלו ותשלומים עתידיים. על המסמך חתומים אליעזר ולבקוביץ' במועד 24.5.18.
68. על כל אלה יש לצרף, כמובן, את טענותיהם ועדויותיהם של כלל הגורמים שלעניין, לפיה אכן נטל לבקוביץ' חלק בניהול החברה. אכן, כפי שיפורט בהמשך, עדויותיהם של מרבית הנתבעים (למעט עדותה של עו"ד פלג) היו מתחמקות, פתלתלות ונתגלו בהן סתירות רבות, אולם ההכרעה כי לבקוביץ' פעל במסגרת החברה אינה מבוססת עליהן בלבד, והן רק מוסיפות ומחזקות אותה.
69. לבסוף, אציין עוד כי אכן נכונה טענתו של לבקוביץ' ולפיה מפירוט המחאות החברה עולה כי לא הועבר לו כל תשלום או תמורה מחשבון החברה או חשבון הנאמנות. עם זאת, בין אליעזר ללבקוביץ' התקיימו יחסים חבריים ועסקיים משך שנים, וזאת במסגרת חברות שונות. משכך, אין כלל לשלול כי הוסכם ביניהם על חלוקת רווחים או טובות הנאה שונות במסגרת פרויקטים אחרים או בכל דרך אחרת.
70. סיכומו של דבר, בניגוד לגרסתו והכחשתו הגורפת של לבקוביץ' באשר למעורבותו בחברה, הרי שמצאתי כי הוא אכן היה שותף בה באופן זה או אחר. אכן, קשה לקבוע בנסיבות העניין מה הייתה מידת מעורבותו ומה היה תפקידו בחברה, אולם די לענייננו בעובדה שהיה חלק פעיל בה והיה שותף במידה זו או אחרת גם לניהול הכספים בה.

 

אמיר בנו

71. מה מידת מעורבותו של אמיר בנו בחברה, מידת פעילותו בה ואחריותו על הכספים שבה? לשיטתו של אמיר בנו, הוא לא ידע מאום, וזאת מאחר שבמסגרת הפרויקט היה משקיע ו"שותף פסיבי" לדבריו ולא עסק כלל בניהול, כמו גם לא היה מעורה בענייני הכספים (סע' 10 לתצהיר). כאמור הוא מסר בתצהירו כי היה חותם על המחאות בהתאם להוראותיו של אמיר ז"ל וכי סמך על דבריו לפיה קיימת לחברה יתרת זכות. עוד מסר, כי למעט קבלן הביצוע ג'ריס ומשרד רוה"ח "דרך פיננסים" אין לו כל היכרות עם מי מבעלי המקצוע האחרים והוא למד על קיומם רק מעיון בהמחאות עצמן. לדבריו, לא הייתה לו כלל גישה לחשבון החברה בבנק הבינלאומי והוא לא אישר ואף לא נתבקש לאשר העברה כלשהי מחשבון החברה (ר' גם עדותו בעניין בעמ' 22, ש' 16 לפר'). עוד הוא מוסר, כי למד לראשונה מתצהירו של לבקוביץ' אודות תשלום מכספי החברה למתווך שתיווך בעסקת מכר המגרש בינו לבין אליעזר (שעה שהיה על אליעזר לשאת בתשלום זה לבדו) וכי למד מעיון בדפי הבנק של החברה אודות העברת סכום בסך של 454,964.65 ₪ לטובת עיקול כלשהו לגביו אין לו כל מידע, כמו גם העברת סכומי עתק לעו"ד פלג ולבעלה ניר.
72. גם במסגרת חקירתו הנגדית המשיך אמיר בנו לדבוק בגרסתו לפיה לא היה מעורב כלל בענייני הכספים של החברה, וכך טען:

"ש. אתה אומר שאתה לא מעורה בפן הכספי של החברה?

ת. אני לא חתמתי חוזים, לא הייתי בשום חתימה, לא הייתי בשום כל מה שעשית עם החשבונות נאמנות ולקחת את הכספים…" (עמ' 19, ש' 30-32, פר' מיום 28.5.23).

73. עם זאת, מחומר הראיות עולה כי קיים פער בין טענתו לפיה לא ידע דבר אודות התנהלות וכספי החברה, כמו גם לא עסק כלל בניהולה או במהלכיה, לבין המציאות. כך למשל, עיון בתכתובת מייל מיום 1.9.22 בין עו"ד פלג למשרד רואה החשבון של החברה (נספח 34 לתצהיר עו"ד פלג), מעלה כי לא זו בלבד שאמיר בנו עסק בענייני הכספים של החברה והיה מודע למתרחש בה, אלא שכלל הגורמים השונים מצאו מקום ליידעו אודות כך. כך, מתחילה אותה תכתובת מייל ב"שרשור" של הודעת מייל מאת רואה החשבון של החברה אופיר אריה (להלן: רוה"ח אופיר) לאמיר ז"ל שצורף לה מסמך "טיוטא למאזן שנת 2016" ונושאה: "טיוטא למאזן שנת 2016 – אנא העבר לאמיר בנו בבקשה גם מצ"ב". אותה תכתובת ממשיכה בתגובתו של אמיר בנו בעצמו מיום 17.9.18 ולפיה: "מאשר הגשת המאזן." כאשר אמיר ז"ל מגיב גם הוא להודעה זו ומשיב "גם אני מאשר". רוה"ח אופיר מעביר תכתובת זו לעו"ד פלג וכותב: "מצ"ב מייל שהתקבל מאמיר מאזה וגם אמיר בנו המאשר את החתימה על המאזן לשנת 2016." כאשר עומת בחקירתו הנגדית עם האמור השיב כלדקמן:

"ש. תאשר לי שאתה חתום על הדוחות הכספיים של החברה?

ת. אני לא חתום ולא ראיתי אף פעם.

ש. אז רואה החשבון משקר?

ת. בוודאות." (עמ' 21, ש' 33-36, שם).

דומה כי אין צורך להוסיף על האמור.

74. זאת ועוד, גם עיון במסמכים שצורפו כנספח 31 לתצהיר עו"ד פלג מעלה כי אמיר בנו אכן היה שותף לניהול החברה וניהול הכספים, וזאת, בניגוד להכחשתו הגורפת כאמור. בין אותם מסמכים ניתן למצוא את המסמכים הבאים: מסמך מיום 29.7.15 לידי עו"ד פלג בחתימתם של אליעזר ואמיר בנו, וכותרתו "תשלומים מחשבון הנאמנות – הגנה" ותוכנו: "נא לחייב מחשבון הנאמנות הגנה כדלקמן: א. מס רכישה הגנה בסך כ-305,000 ₪. ב. אשכנזי אדריכלים סך 30,000 ₪… ג. קופי אין סך 5,000 ₪"; מסמך מיום 9.9.15 לידי עו"ד פלג שכותרתו "העברות מחשבון נאמנות ההגנה" ותוכנו העברת 15,000 ₪ לתיווך, וכן סך של 8,238 ₪ לפקודת אליעזר. על המסמך חתום אליעזר בלבד, אולם נכתב בו: "כל הנ"ל בתיאום ובאישור מלא של אמיר בנו – ועל כן מסמך זה עובר לאמיר."; הודעת מייל מיום 23.11.15 מאת אמיר בנו לאליעזר, שהועברה על ידו לעו"ד פלג, ותוכנה: "אלי שלום אשר לנורית להעביר תשלום בגין הוצאת ערבות לחש.." (הכוונה לחשבון בנק שפרטיו מפורטים במייל) ואליעזר מגיב לו "מאושר.", כמו גם הודעה נוספת של אמיר בנו לעו"ד פלג באותו עניין מיום 24.11.15: "נורית שלום האם ההעברה בוצעה?"; מסמך מיום 3.2.16 מאת אליעזר לעו"ד פלג, הנושא את הכותרת: "השלמת כל התשלומים לעיריית רחובות בגין ההגנה 46 רחובות", ולפיו מבקש העברת תשלומים שונים בסך של כ-15,000 ₪, כאשר בתחתית המסמך נכתב: "העברתי נייר זה גם לאמיר בנו."; מסמך מיום 15.12.16 מאת אליעזר לעו"ד פלג, שכותרתו: "העברות = חיוב חשבון נאמנות ההגנה" וכולל גם הוא העברות תשלומים לגורמים שונים בסך של כ-40,000 ₪, כשבתחתיתו נכתב: "כל הנ"ל מאושר לתשלום ע"י אמיר בנו רצ"ב מסמך חתום ע"י אמיר בנו. יש להעביר לאמיר בנו סך של כ-5000 ₪ שלא הועברו בפעם הקודמת יחד עם הסכום של כ-… (הסכום אינו ברור – י"פ) ₪. לוטה – אישור אמיר בנו."; מסמך מיום 13.4.16 לידי עו"ד פלג, עליו חתומים אליעזר ולבקוביץ', שכותרתו: "העברה מחשבון נאמנות – הגנה 46 רחובות", המורה על העברת תשלומים שונים בסך כולל של כ-20,000 ₪, ובסע' 3 נכתב בו: "הנ"ל בתיאום עם אמיר בנו."
75. אלא שאם לא די בכך, הרי שקשה להלום את הטענה לפיה אמיר בנו לא היה בענייני הכספים מחד גיסא, כאשר מאידך גיסא לא מנעה ממנו אותה חוסר ידיעה (לשיטתו) מלמשוך סכומי גבוהים בסך מיליוני שקלים מחשבון החברה. על כך יש להוסיף גם את העובדה כי מסר גרסאות סותרות לאורך ההליך, וזאת בשים לב לראיות חדשות שנחשפו והוצגו. כך, בתצהירו מיום 6.22 (אשר הובא לעיוני ביום 14.7.22, מאחר שלטענת ב"כ אמיר בנו נדחה בשל נסיבות טכניות), מסר כי מהסכומים אותם השקיע בפרויקט קיבל בחזרה סך כולל של 2,288,500 ₪ באמצעות 12 המחאות. עוד הוסיף באותו תצהיר, כי "לא הצלחתי לאתר תשלומים נוספים כאשר הסכומים הנ"ל מהווים החזרת השקעותיי בפרוייקט ובכל מקרה אני זכאי לקבל מלוא הסכומים אשר הובטחו לי, כמשקיע פאסיבי, עפ"י מצגי הנתבע 3 ז"ל והנתבע 6." (סע' 6 לאותו תצהיר).
76. אלא שבתצהיר מאוחר יותר, מיום 7.22 (שהוגש במסגרת הודעתה של עו"ד פלג על צירוף ההמחאות כפי שנמסרו מבנק לאומי ביום 7.7.22 בעקבות צו שניתן על ידי ביום 10.5.22, במסגרת בקשה מס' 17), אשר נחתם על ידו לאחר חשיפת המחאות חשבון החברה באמצעות צו שניתן על ידי, מסר כי מעיון בתדפיסי אותן המחאות עולה כי שולם לו סך כולל 3,428,000 ₪ באמצעות 18 המחאות. המחאה נוספת שהועברה לו על סך של 300,000 ₪ למועד פירעון 5.11.18 חזרה בשל א.כ.מ. כמו כן, הוסיף והצהיר כי לבקשתו של אמיר ז"ל הוא העביר לחשבון החברה עובר לכך 25,000 ₪ בכדי שההמחאה תכובד, כך שגם סכום זה יש לקזז מהסכום הכולל אותו קיבל (כלומר, לשיטתו קיבל מהחברה סה"כ 3,403,000 ₪).
77. כאשר עומת אמיר בנו במסגרת חקירתו הנגדית ע"י עו"ד פלג עם הסתירה המהותית בין התצהירים, השיב: "קיבלנו את כל התמונה בכללותה וציינו את הכל. לא קיבלנו כסף במזומן, הכל בהמחאות וכתוב." (עמ' 19, ש' 16-17, שם). כלומר, לא היה באפשרותו של אמיר בנו לתת הסבר לאותה סתירה.
78. חרף כל האמור, עמד אמיר בנו בהכחשתו הגורפת אודות מעורבותו בכספי החברה. כאשר נשאל כיצד התקבלו כספים מרוכשי הדירות בפרויקט, השיב כי אינו יודע וכי מי שטיפל בעניין היו אליעזר, אמיר ז"ל ולבקוביץ' (עמ' 17, ש' 34-35, שם). ובכלל, עדותו של אמיר בנו הייתה פתלתלה, מתחמקת ומתחכמת, תוך שהוא נמנע ממתן תשובות ברורות לשאלות שנשאל, ותוך חזרתו כי "אינו יודע", "אינו מכיר" או "לא משנה" פעמים רבות (ר' עמ' 16, ש' 28; עמ' 16, ש' 35; עמ' 18, ש' 8-9; עמ' 18, ש' 23-24; עמ' 19, ש' 20; עמ' 19, ש' 23-24; עמ' 20, ש' 12; עמ' 20, ש' 32-33; עמ' 21, ש' 4-11, עמ' 21, ש' 25-26; עמ' 21, ש' 33-36; עמ' 22, ש' 8-9; עמ' 22, ש' 23-25; עמ' 33, ש' 22-29, שם, ועוד ועוד).
79. וכאילו לא די בכך, באותו תצהיר של אמיר בנו מיום 19.7.22 מסר כי המחאות שנמשכו בחתימתו לטובת אליעזר או אמיר ז"ל נמשכו כהחזר הלוואה, וכי לא ידוע לו על תשלומים נוספים לאליעזר ואמיר ז"ל, כאשר מהמסמכים שצורפו הוא למד כי הם פעלו אל מול רוכשי הדירות בדרכים שונות לקבל סכומי כסף שונים ישירות לידיהם. אלא שבמהלך ניהול ההליך התגלה שאמיר בנו קיבל מאליעזר סכום נוסף בסך של 183,175 ₪ המהווה מחצית החזר מע"מ שאמור היה להיות מושב לחשבון החברה ואליעזר נטל שלא כדין לחשבונו הפרטי (ר' עדותו של אליעזר בעמ' 38, ש' 36 – עמ' 39, ש' .32, פר' מיום 14.6.23). כלומר, חרף הצהרתו המפורשת של אמיר בנו כי לא קיבל כספים נוספים מידיהם של אליעזר ואמיר ז"ל, נמצא כי סכום לא מבוטל אכן התקבל לידיו. כאשר נשאל על כך בחקירתו הנגדית, השיב:

"ש. ואת המע"מ לא קיבלת?

ת. לא.

ש. למה?

ת. כי הוא לא נכנס לחברה לפי מה שקראתי.

ש. אני אומרת לך שרואה החשבון גם מסר מסמכים וגם אישור שקיבלת את המע"מ?

ת. תראי לי." (עמ' 19, 6-11, פר' מיום 28.5.23).

80. האם ידע על חשבון הנאמנות? לטענתו של אמיר בנו, הוא כלל לא ידע אודות קיומו של חשבון הנאמנות והכספים שהיו בו (ר' עמ' 16, ש' 28; עמ' 18, ש' 8-9, שם). כאשר הוא נשאל בעניין זה, הכיצד לשיטתו שולמו חובות ומיסים שונים של החברה בסך מאות אלפי שקלים השיב: "הכסף ששילמת אותו זה מסף של רוכשים ששילמו מקדמה בקלילת ההגנה. זה כסף שעשית בו כרצונך. תביאי את התדפיס בנק." (עמ' 20, ש' 3-4, שם; טעויות הכתיב – במקור – י"פ).  בהמשך השיב בכלליות כי "היו מכירות", וכי ההוצאות שולמו מתוכן, אולם לא ידע לפרט בעניין. כמו כן:

"ש. בחתימתך שלך בנספח 31 לתצהיר של עו"ד פלג, יש הוראות שמופנות אליה כולל בחתימתך שלך, עמ' 431..

ת. אמת. תסתכל על הראשון ואז אתה מבין שאני חתום על ה'דבר הזה היה לנו כסף מתגבולים ולא מקבוצת רכישה.

ש. זה מתוך חשבון הנאמנות.

ת. אני לא יודע איזה חשבון נאמנות היא פתחה. אני לא ניהלתי אותם.." (עמ' 24, ש' 33 – עמ' 25, ש' 2, שם).

81. ככלל, טען אמיר בנו בחקירתו הנגדית כי לא היה מעורה בשאלות הכספים כלל, וכי הניח שאלה שולמו מתקבולים שונים שהועברו לידי החברה מטעם רוכשים שונים של דירות. ממילא, כך הוא טוען, הוא לא עקב אחר הנעשה. אלא שאין כל מקום לקבל טענה זו, אשר לא זו בלבד שנסתרת כאמור אל מול המסמכים השונים והראיות שהוצגו לעיל, אלא שאף אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שפעל כשותף בכספי החברה, וכי משך ממנה כספים רבים ועל כן ברי כי לכל הפחות היה עליו לעקוב אחר התנהלותה הכלכלית.
82. הנה כי כן, עולה מן המקובץ כי אמיר בנו היה שותף פעיל בניהול החברה ובניהול כספיה. לא זו בלבד שהיה מעורב, אלא שעוד נמצא כי הוא שלשל לכיסו רווחים בסך כולל של כ-1,140,000 ₪ (בקיזוז השקעתו בסך של 2,150,000 ₪), עובדה המעידה על מעורבותו הרבה בכספי החברה. מעבר לאמור, נמצא כי מסר גרסאות סותרות ושקריות וכי ניסה להסתיר את הסכומים אותם משך מחשבון החברה. כך או כך, ברי כי אין לקבל את טענתו לפיה היה "משקיע פסיבי" בחברה בלבד ויש לראות בו שותף ומנהל בחברה, כמו גם אחראי על הכספים שהיו בה, הן במסגרת חשבון החברה והן במסגרת חשבון הנאמנות.

 

עו"ד פלג

83. אין כל מחלוקת כי עו"ד פלג שימשה כיועצת משפטית לחברה. היא עצמה הצהירה, כי במסגרת תפקידה היא הייתה אמונה על הצד המשפטי של רכישת הקרקע, דיווחים לרשויות מיסוי מקרקעין, רישום בטאבו ועריכת הסכמי המכר. עוד אין חולק כי היא הייתה מי שניהלה את חשבון הנאמנות. מנגד, חלוקים הצדדים בדבר מעורבותה של עו"ד פלג בכספי החברה. עו"ד פלג טוענת בעניין זה, כי שימשה רק צינור להעברת הכספים לצרכי החברה, כאשר כלל הפעולות שביצעה בחשבון הנאמנות נעשה בהתאם להוראותיהם של מי מהנתבעים. מנגד טען אמיר בנו כי מי שניהלה ופעלה בחשבון הנאמנות הייתה עו"ד פלג בלבד, תוך שלטענתו כלל לא היה מודע לאותו חשבון נאמנות – טענה שהוכחה כשקרית.
84. גם אליעזר התייחס לסוגיה זו במהלך חקירתו הנגדית, כאשר בתחילה ניסה לרמוז כי עו"ד פילג פעלה בחשבון הנאמנות על דעת עצמה, אולם בהמשך חזר בו ואמר מפורשות כי ההוראות ניתנו לה על ידי מנהלי החברה (ר' סע' 8-9 לתצהירו, וכן עמ' 32, ש' 5- עמ' 33, ש' 12). כמו כן, במכתב מיום 28.11.18 לידי עו"ד פלג החתום על ידי אליעזר (עמ' 313 לתצהיר עו"ד פלג), מסר אליעזר כי לעו"ד פלג אין כל זכות בחשבון החברה. עוד נכתב באותו מסמך, כי "כספים שהועברו לעו"ד נורית פלג בחשבון הנאמנות בהתאם לחוזים הוצאו בהתאם להוראות כפי שקיבלה מנציגי החברה המוסמכים.", וכי ""לעו"ד פלג לא היתה נגיעה לחשבון החברה ו/או לחשבון ולהנהלת החשבונות", וכן כי "לנורית פלג לא היתה נגיעה לשיקים של החברה." אליעזר לא התייחס למסמך זה, ולא הכחיש כי נכתב על ידו. כמו כן, הוא עולה בקנה אחד עם עדותו כפי שנמסרה לבסוף על ידו בחקירתו הנגדית.
85. כמו כן, גרסה זו נתמכת באופן ברור שאינו משתמע לשני פנים מכלל המסמכים שצירפה עו"ד פלג לתצהירה ושהוצגו בפירוט בפס' 73 לעיל ומהם עולה כי עו"ד פלג פעלה בחשבון הנאמנות בהתאם להוראות מנהלי החברה. כמו כן, מתדפיסי חשבון הנאמנות ויתר המסמכים שצורפו בעניין (ר' נספח 30 לתצהיר עו"ד פלג), ברור כי כלל ההוצאות וההכנסות היו לצרכי החברה.
86. הנה כי כן, עדותו זו של אליעזר, יחד עם כלל המסמכים והראיות האמורים, וכן הקביעות בדבר מעורבותם של אמיר בנו ולבקוביץ', מביאים יחד למסקנה כי עו"ד פלג אכן ניהלה את חשבון הנאמנות, אולם פעלה כל העת בהתאם להוראותיהם של אליעזר, לבקוביץ', אמיר בנו ואמיר ז"ל, ועשתה שימוש בכספים לצרכי החברה בלבד.

 

הלוואתו של ניר פלג

87. כאמור, בין ניר פלג (המלווה) מצד אחד לאליעזר ולבקוביץ' מהצד השני (הלווים) נחתם הסכם הלוואה, וזאת לצורך מימון רכישת המגרש. המדובר בהסכם הלוואה קצר המשתרע על חצי עמוד בלבד, במסגרתו נקבע, כי ביום 29.6.15 הלווה ניר לאליעזר וללבקוביץ' סך של 2,342,900 ₪, וכי ההלוואה תיפרע בתוך תקופת הזמן של 24 חודשים ותישא ריבית חודשית בשיעור של 0.85%. כספי ההלוואה שימשו לרכישת המגרש מעיריית רחובות, וניר פלג שילם את הסכום האמור ישירות לעירייה (ר' נספח 21 לתצהיר עו"ד פלג).
88. לטענת התובעת בסיכומיה, למדה מתצהירה של עו"ד פלג אודות קיומה של ההלוואה שנטלה מניר פלג והעובדה כי העבירה מכספי הנאמנות לטובת השבתה. לטענתה, בעצם העברת הכספים הפיקה טובת הנאה לה או לקרובה מנכסי הנאמנות, וזאת בניגוד לסע' 13 לחוק הנאמנות – התשל"ט-1979 (להלן: החוק). גם אמיר בנו טען בעניין ההלוואה והצהיר כי כלל לא ידע על קיומה ועל העובדה שעו"ד פלג מחזירה אותה מכספי הנאמנות. לדבריו, רק במסגרת פגישה שקיים עם אליעזר ביום 21.5.20, הודה אליעזר בפניו כי עו"ד פלג וניר פלג גבו ממנו ריבית בסך של למעלה ממיליון ₪. לבקוביץ' הצהיר בעניין זה, כי על אף שהוא חתום כלווה, הוא מעולם לא היה צד להלוואה. לדבריו, עשה זאת במסגרת "טובה חברית" לאליעזר שביקש את הכספים לטובת רכישת המגרש. העובדה שלא השיב את כספי ההלוואה, כך נטען, מעידה כי לא באמת היה צד לה וכי הוגדר כלווה ולא כערב בשל העדפה לניסוח משפטי מסוים. עוד הוסיף בתצהירו, כי לכל המעורבים בפרשה היה ידוע שההלוואה ניטלה בעבור אליעזר לצורך רכישת הקרקע. במסגרת סיכומיו חזר וטען לבקוביץ' כי שימש כלווה נוסף רק לצורך שימוש כ"בטוחה" להלוואתו של אליעזר, כאשר עו"ד פלג אף אישרה זאת בחקירתה הנגדית, כאשר מסרה שההלוואה לא הייתה ניתנת לאליעזר בלבד מאחר שלא ניתן היה לסמוך עליו (ר' סע' ג3 לסיכומיו).
89. הן אליעזר, הן אמיר בנו והן לבקוביץ' טענו במהלך ההליך כי לא זו בלבד שההלוואה ניתנה בריבית נשך, אלא שעו"ד פלג העבירה מכספי הנאמנות את סכומי השבת ההלוואה, תוך שמעבר להשבת קרן ההלוואה לחשבון הבנק שלה ושל ניר פלג, גרפה גם רווחים בסך של למעלה ממיליון ₪. רווח זה, כך נטען, נגבה מכספי הנאמנות, וביניהם גם כספי התובעת והמנוח. במסגרת בקשה שהוגשה על ידי לבקוביץ' לאחר הגשת כתבי הטענות על ידי הצדדים, ואשר גובתה בתצהיר מטעמו, טען כי ממסמכים שקיבל לידיו מאת עו"ד פלג במהלך ההליך עולה שלניר פלג הושב סך של 3,177,000 ₪ וכי נותרה לחברה יתרת חוב כלפי בסך של 142,012 ₪. וכך כתב: "למיטב הבנתי ועל פי בדיקה שערכתי על בסיס הנספחים דלעיל, סך התשלומים ששולמו לניר פלג עבור הלוואה מסתכם בסך של 3,708,025 ₪ ובתשלום עודף בסך של 609,364 ₪." (סע' 10-11 לתצהיר מיום 10.6.22). לתצהיר זה צירף לבקוביץ' טבלת "חישוב הלוואה" המפרטת לכאורה את העברת הסכומים הנטענים לניר פלג.
90. עו"ד פלג הגישה ביום 19.6.22 תגובתה לאמור, מלווה אף היא בתצהיר. לטענתה, שאלת ההלוואה מניר פלג אינה מן העניין כלל, שכן ניר פלג עצמו אינו צד לתובענה דנן. שאלה זו רלוונטית רק ביחס לסכום שהוחזר בגין ההלוואה שניתנה לצרכי רכישת המגרש על ידי החברה. עוד היא מצהירה כי התשלום האחרון שבוצע מחשבון הנאמנות היה ביום 13.11.18 (כאשר ביום 18.11.18 החלו להתגלות אי סדרים בחברה). באשר לטבלה שצירף לבקוביץ' לתצהירו, השיבה כי הסכומים בה נטענו בעלמא ואין בהם אמת. היא מצרפת ראיות לשם תמיכה בגרסתה, ובהן העתקי המחאות וקבלות, טבלה מסכמת וכן מסמך חתום על ידי לבקוביץ' ואליעזר מיום 10.5.18 ולפיו ההחזרים שנתקבלו בגין ההלוואה היו בסך של "1,348,000 ₪ + 190,000 מצ"ב" (ר' ת/4). לדבריו של לבקוביץ' המסמך נערך ע"י אליעזר ועו"ד פלג, אולם לא הכחיש חתימתו עליו (ר' סע' ג3 לסיכומיו).
91. כמו כן, לבקוביץ' עומת בחקירתו הנגדית עם טבלת "חישוב ההלוואה" שצורפה על ידו, וכך השיב:

"עו"ד כהן: בתצהיר השני שלך התייחסת לנושא של ההלוואה לניר, נכון? ואמרת, נקבת בסכום כולל של החזר כספים. האם אתה רוצה לתקן משהו בסכום שניר קיבל כהחזר הלוואה?

העד, מר לבקוביץ': לא. מה שהוצאתי זה הוצאתי לה מסמכים של אופיר אריה, רואה חשבון. אולי טעיתי אבל אני לא מוסמך.

[…]

ש: אוקי. אתה ראית את התצהיר של עו"ד פלג שהיא נתנה לצורך המשפט… שם היא מתייחסת לעובדה שבתחשיב שאתה הצגת אתה הכנסת פעמיים 500 אלף ₪.

ת: אמרתי, יכול להיות שטעיתי, לא מתכחש. יבדקו את זה רואי חשבון, אם טעיתי סליחה.

[…]

העד, מר לבקוביץ': אין ספק שנורית לא נגעה בשקל, אין לי בכלל ספק. היא לא נגעה בשקל, לא חשדתי בה לרגע." (עמ' 67, ש' 13 – עמ' 68, ש' 6, פר' מיום 14.6.23).

92. כלומר, לבקוביץ' חזר בו באופן ברור מטענותיו בעניין משיכת כספים ביתר ע"י עו"ד נורית פלג באמצעות השבת ההלוואה לניר פלג. גם בסיכומיו זנח טענות אלה כלפי עו"ד פלג. גם אמיר בנו זנח הטענות בדבר הסכומים שהועברו לניר פלג או עו"ד פלג לשם השבת ההלוואה, ובניגוד לתצהירו במסגרתו טען לגריפת רווחים בסך של למעלה ממיליון ₪, טען עתה כי גרפה מאות אלפי ₪, והכל מבלי לפרט סכומים או להפנות לאסמכתאות בעניין (ר' סע' 50 לסיכומיו). דומה כי לא בכדי חזר בו לבקוביץ' מהטענה האמורה, שכן מהאסמכתאות הרבות שצירפה עו"ד פלג עולה כי גרסתה אמינה ומגובה בראיות. כך, עיון בתדפיסי חשבון הנאמנות בנק המזרחי שצורפו (עמ' 422-423 לתצהיר עו"ד פלג, וכן עמ' 104 לתצהיר לבקוביץ'), יחד עם טבלת הוצאות חשבון הנאמנות (עמ' 418 לתצהירה) שנערכה כאמור ככל הנראה ע"י עו"ד פלג (אולם היא תואמת את יתר האסמכתאות שהוצגו על ידה ואין עליה חולק), כמו גם במסמכים שהוצגו בעמ' 390-397 לתצהיר עו"ד פלג, מעלה כי תשלום ההעברה הראשון מחשבון הנאמנות לטובת החזר ההלוואה בוצע ביום 21.3.16 (בסכום של 47,019 ₪). עוד מעלים מסמכים אלה, כי כספי ההלוואה הושבו לניר פלג פעם נוספת רק לאחר כשנה וחצי, ביום 14.11.17, בסך של 248,000 ש"ח (עמ' 387, שם) , ובהמשך ביום 20.2.18 בסך של 300,000 ₪ (עמ' 391, שם); ביום 23.4.18 בסך של 500,000 ₪ (עמ' 394, שם) ; ביום 5.6.18 בסך של 190,000 ₪ (עמ' 395, שם), וביום 13.6.18 בסך של 250,000 ₪ (עמ' 396-397, שם). כמו כן, מההמחאות של החשבון בבנק הבינלאומי (חשבון החברה) עולה כי לניר פלג שולמו 300,000 ₪ בלבד ביום 25.4.18 (המחאה מס' 132, עמ' 279 לתצהיר עו"ד פלג). המחאה נוספת (מס' 126) על סך של 500,000 ₪ נמשכה מחשבון החברה ביום 17.4.18 והופקדה בחשבון הנאמנות של החברה כדי לשלם לניר פלג על חשבון ההלוואה (אותו תשלום מיום 23.4.18, עמ' 277 לתצהיר עו"ד פלג). סה"כ עד ליוני 2018, הועברו על חשבון ההלוואה סך של 1,535,019 ₪ מחשבון הנאמנות וכן 300,000 ₪ מחשבון החברה. כן ר' בעניין זה את מסמך ת/4 בחתימתם של אליעזר ולבקוביץ'.
93. לטענתה של פלג, בנובמבר 2018 החלו להתגלות אי סדרים בחברה, ונודע לה כי אליעזר מועל בכספי החברה ומשלשל את רווחיה לכיסו הפרטי (פס' 60-62 לסיכומיה). משכך, כינסה פגישה בהשתתפותם של אליעזר, אמיר בנו, צבי לבקוביץ' וחתנו, ניר פלג, הקבלן המבצע ועוד. לבקוביץ' מאשר את האמור ומוסר כי פגישה כאמור אכן התקיימה, בנוכחות כל האמורים, וכי דבר המעילה של אליעזר התגלה במסגרתה (ר' סע' 63-64 לסיכומיו). החל ממועד זה טוענת עו"ד פלג כי חדלה מלטפל בענייני החברה, למעט מתן סיוע לרוכשי הדירות, וכי פנתה יחד עם ניר פלג לאפיקים משפטיים רבים כנגד אליעזר לשם השבת יתרת הקרן של ההלוואה. לטענתה של עו"ד פלג מה שאפשר בסופו של יום את סיום הליך הבנייה, היה העובדה כי היא הורתה לרוכשי הדירות לשלם ישירות את יתרת התמורה לקבלן. טענות אלה לא נסתרו. כמו כן, התובעת ויתר הנתבעים לא הציגו כל אסמכתא להעברת תשלומים נוספים בתקופות האמורות, ומשכך יש לראות בראיות שצורפו כמקור מהימן של הכספים שהועברו לניר פלג לשם השבת ההלוואה.
94. הנה כי כן, בניגוד לטענות השונות שהעלו חלק מהנתבעים (תוך שחלקם אף חזרו בהם מטענות אלה) הרי שלא הוכח כי עו"ד פלג העבירה לחשבונה הפרטי המשותף לה ולבעלה ניר פלג סכומים העולים על קרן ההלוואה. אדרבא, הייתה זו דווקא עו"ד פלג שהוכיחה במסמכים רבים ומפורשים כי אף קרן ההלוואה לא שולמה לניר פלג עד למועד בו התגלו אי הסדרים בחברה ומעילתו של אליעזר. טענותיו של אמיר בנו כאילו לא ידע אודות ההלוואה אינן מן העניין כלל, שכן לא היה כל פסול בהעברת הסכומים על ידי עו"ד פלג – שעה שאלה נעשו תוך הרשאה של נציגי החברה – ולשם השבת כספי מימון רכישת המגרש, ובשים לב לעובדה שאמיר בנו בעצמו משך באותם מועדים סכומים הגבוהים מסכומי השקעתו. זאת ועוד, אף לא אחד מהנתבעים מעולם לא הלין כלפי עו"ד פלג ביחס לעניין ההלוואה או החזר ההלוואה ודומה כי מדובר בניסיון לטעון טענות בדיעבד כדי להצדיק את התנהלותם הקלוקלת של אליעזר ואמיר בנו.

 

 

סיכום ביניים

95. עולה מן המקובץ, כי אליעזר, אמיר ז"ל ואמיר בנו הם שניהלו את החברה ואת כספיה. עוד הוכח כי לבקוביץ' נטל חלק בפעילותו של הפרויקט והיה אמון אף הוא במידה זו או אחרת על כספי החברה, אולם היקף אותה פעילות לא ברור די הצורך. אלא שבניגוד לאליעזר ולאמיר בנו, לא הוכח כי גרף ממנה רווח כזה או אחר. כמו כן, הוכח כי עו"ד פלג היא שניהלה את חשבון הנאמנות, אולם פעלה בו בהתאם להוראותיהם של אליעזר, אמיר ז"ל, אמיר בנו ולבקוביץ' וממילא מעולם לא פעלה שלא מכוח הוראה שניתנה לה על ידי מי מהם.
96. עוד מצאתי כי יש לדחות את כלל הטענות לפיהן גרפה עו"ד פלג לכיסה רווחים מחשבון הנאמנות או מחשבון החברה, באמצעות השבת ההלוואה לניר פלג בעלה. לא התובעת ולא יתר הנתבעים הצליחו להצביע על בדל ראיה המאששת טענות אלה, כאשר מנגד הייתה זו דווקא עו"ד פלג אשר סיפקה אסמכתאות וראיות רבות המעידות כי אף סכום קרן ההלוואה לא הושב מחשבון הנאמנות. יש בכך כדי להראות על הקלות של הנתבעים אליעזר, אמיר בנו ולבקוביץ' להטיל ספק במהימנותה ואמינותה של עו"ד פלג, וזאת מבלי להידרש להשלכות שלעניין.
97. עתה בשלה העת לבחון מי מהנתבעים התנהל מול המנוח, להיכן התגלגל כספם של המנוח והתובעת, מה השימוש שנעשה בו ומתוקף איזו הרשאה, והאם היה מי מבין הנתבעים שהתרשל בשימוש או במתן השימוש בכספי הפיקדון?

 

ההתקשרות עם התובעת והמנוח

98. הצדדים חלוקים בשאלה מי מהם היה בקשר עם המנוח והתנהל מולו – למן הרגע הראשון של מציאתו כלקוח פוטנציאלי ועד לרגע האחרון של הבטחת השבת הכסף עד ליום שנפטר. כך, לטענתו של אליעזר הוא לא הכיר כלל את המנוח בתחילת הדרך, וכי מי שקישר בין המנוח והתובעת לקבוצת הרכישה היה לבקוביץ' יחד עם מר אדר. לדבריו, רק לאחר שביקש לקבל את כספי הפיקדון בחזרה, החל להתנהל מול המנוח, והכל מתוך כוונה טובה לסייע לו, אולם לא מתוך כך שהכיר אותו או הבטיח לו או לתובעת דבר מה כזה או אחר (עמ' 7, ש' 15- עמ' 8 ש' 30, פר' מיום 14.6.23). אמיר בנו טוען גם הוא כי מעולם לא נפגש או התנהל עם המנוח.
99. כאשר נשאלה התובעת במהלך חקירתה הנגדית מי שיכנע אותה להצטרף לפרויקט של קבוצת הרכישה, השיבה: "בעלי טיפל בזה. אני לא יודעת." (עמ' 7, 30 לפר' מיום 28.5.23). באשר לאמיר בנו מסרה כי מעולם לא ראתה או דיברה עמו (עמ' 5, ש' 21-27, שם). כשנשאלה כמה פעמים ראתה את עו"ד פלג (שלא במסגרת ההליך דנן), השיבה כי לא ראתה אותה מעולם (עמ' 7, ש' 34, שם). באשר לצבי לבקוביץ' השיבה כי מעולם לא ראתה אותו, וכשנשאלה האם הוא שכנע אותה להצטרף לפרויקט, השיבה: "אותי לא. אולי את בעלי." (עמ' 8, ש' 28-33, שם). ועוד מסרה כי המנוח "פנה לאלי. הוא ניהל את כל העניינים איתו." (ש' 9, עמ' 4, שם). כמו כן טענה במהלך כל עדותה, כי היא מכירה את אלי בלבד וכי מי שהתנהל מול המנוח היה אלי (ר' עמ' 9, ש' 28; עמ' 9, ש' 31-36, עמ' 10, ש' 2; עמ' 10, ש' 11, שם, ועוד). כמו כן מסרה בעדותה כדלקמן:

"ש. בעלך ראה באלי את הנציג של אותו פרויקט שבעצם מתנהל איתו מהתחלה ועד הסוף.

ת. כן." (עמ' 10, ש' 5-6, שם).

100. באשר לנסיבות הגעתם של המנוח והתובעת לפרויקט, עוד בגלגולו כקבוצת רכישה, טוענת התובעת כי היא והמנוח שוכנעו להצטרף לפרויקט באמצעות מר אדר (סע' 2 לתצהירה). עוד היא טענה במסגרת חקירתה הנגדית באשר לנסיבות התשלום ומסירת ההמחאה, וכך השיבה: "בעלי טיפל בזה, מסר את זה למישהו והעבירו את זה לנורית פלג." (עמ' 7, ש' 32, שם). כמו כן, בהמשך:

"ש. בין המועד שבו חתמתם על הבקשה להצטרף לקבוצת הרכישה לבין התשלום, בקשת ההצטרפות היתה ב-23.4.15, השיק עצמו לא ניתן באותו מעמד שכן השיק עצמו – נספח 2 של תצהיר נתבעת 7, התאריך שבו 12.5.15, חלפו למעלה משבועיים מהמועד שבו נחתמה הבקשה. כך שהשיק עצמו לא ניתן באותו מעמד, ועולה כי השיק עצמו ניתן ליואב הדר. ויואב הדר היה זה שהציע לכם להיכנס לקבוצת הרכישה.

ת. נכון.

ש. ואז למעשה בסופו של יום השיק הגיע לעו"ד פלג שהפקידה אותו בחשבון נאמנות.

נכון." (עמ' 11, ש' 10-17, שם).

101. לבקוביץ' מסר גם הוא את גרסתו בעניין, ולפיה המנוח מעולם לא פנה אליו באופן אישי ושוחח עמו על הפרויקט (סע' 35 לתצהיר). עוד הוא מסר כי ההמחאה הועברה ע"י המנוח לידי מר אדר, שהעביר אותה בתורו ללבקוביץ', שהעביר לאחר מכן את ההמחאה לידי עו"ד פלג. במסגרת חקירתו הנגדית חזר על האמור וטען כי מעולם לא פגש את המנוח (עמ' 52, ש' 21-24, שם), וכי הוא אינו יודע מי החתים אותו ואת התובעת על בקשת ההצטרפות ("אולי מול נורית, לא יודע", עמ' 52, ש' 31, שם).
102. מכלל העדויות עולה, כי אכן ללבקוביץ' לא הייתה היכרות אישית עם המנוח או התובעת בשלב ההתקשרות והצטרפותם לקבוצת הרכישה. כך גם באשר לעו"ד פלג. התובעת והמנוח שמעו על קבוצת הרכישה והצטרפו אליה באמצעות גורם שלישי – מר אדר. באמצעותו חתמו ככל הנראה על בקשת ההצטרפות (שנערכה ע"י עו"ד פלג), אשר בהמשך הועברה לעו"ד פלג. כך גם באשר להמחאה עם כספי הפיקדון, שנמצא כי הועברו אף הם באמצעות מר אדר, למר לבקוביץ' ומשם לידיה של עו"ד פלג. בשלב זה ביום 5.15, הפקידה כאמור עו"ד פלג את כספי הפיקדון בחשבון הנאמנות של קבוצת הרכישה.
103. לגרסתה של עו"ד פלג, בשלב המעבר מקבוצת רכישה לפרויקט יזמי באמצעות החברה, נמסר לה על ידי אליעזר ולבקוביץ' כי התובעת והמנוח מעוניינים ברכישת דירה במסגרת החברה ומשכך היא מורשית לעשות שימוש בכספי הפיקדון. אלא שלדבריה לא הסתפקה באמור ויצרה קשר טלפוני עם המנוח, אשר אישר את הדברים והתיר את השימוש בכספי הפיקדון לצרכי החברה, בתמורה לרכישת דירה בפרויקט היזמי בהמשך הדרך. בהינתן האמור, אכן עשתה עו"ד פלג לטענתה שימוש בכספי הפיקדון לצרכי החברה. עו"ד פלג מצהירה עוד בעניין זה, כי לאחר קבלת ההרשאה מהמנוח לעשות שימוש בכסף שהופקד בחשבון הנאמנות, עשתה בו שימוש לצורך הוצאות החברה, לצרכי הפרויקט, ובין היתר עבור תשלום מע"מ לרכישת קרקע, תשלום מס רכישה בסך של 305,148 ₪ (ביום 6.8.15), תשלום דמי תיווך, תשלום היטל השבחה בסך של 365,500 ₪ (ביום 1.2.16) וכו', והכל כמפורט בתדפיסי חשבון הבנק של חשבון הנאמנות ולפי הוראות מנהלי החברה ובעלי מניותיה ובאישור המנוח והתובעת.
104. גרסתה זו תיבחן עתה ביחס לעדויות ולראיות.

 

המנוח הרשה לעשות שימוש בכספו גם לאחר המעבר מקבוצת רכישה לחברה בע"מ

105. הנה כי כן, אחת השאלות העיקריות והמרכזיות בענייננו, היא האם אישר המנוח לעשות שימוש בכספי הנאמנות באמצעות החברה ולצורך הפרויקט? שאלה זו אקוטית בענייננו, שכן ככל שהתשובה היא בשלילה הרי שעם ביטולה של קבוצת הרכישה היה על הכסף להיות מושב לידם. מנגד, ככל שאישר המנוח לעשות בכספיו שימוש – וזאת מתוך הנחה כי בכוונתו לרכוש דירה גם שלא במסגרת קבוצת הרכישה – הרי שלא היה כל פסול בעובדה שהכסף לא הושב לו באותו שלב, וזאת גם אם הוא הופקד לכתחילה לחשבון הנאמנות שיועד לקבוצת הרכישה ורק בהמשך הוסב לשימוש לטובת החברה.
106. בעניין זה טענו התובעת, אמיר בנו, שוש ואליעזר, כי הרשאה כאמור מעולם לא ניתנה וכי אין אמת בטענה שהמנוח אישר שימוש בכספו במסגרת החברה. מנגד טוענת עו"ד פלג, כי ההרשאה ניתנה גם ניתנה וכי השימוש בכספיהם של התובעת והמנוח נעשה אך ורק לאחר שהיא עצמה הסבירה למנוח על משמעות המעבר מקבוצת הרכישה לחברה ולאחר שקיבלה את אישורו המפורש כי הוא מעוניין ברכישת דירה במסגרת החברה.
107. במסגרת תצהירה מסרה עו"ד פלג, כי תחילה היו אלה אליעזר ולבקוביץ' שהודיעו לתובע על שינוי המתווה לפיו לא תתגבש קבוצת רכישה, אלא תוקם חברה, וסיכמו כי הסך של 600,000 ₪ ישמש לצרכי הפרויקט במסגרת החברה. בהמשך לסיכום האמור, מצהירה עו"ד פלג, כי היא שוחחה עם המנוח וחזרה על שינוי המתווה כפי שהודע לו. היא מצהירה כי באותה שיחה טלפונית חזר המנוח ואישר את הסכמתו למתווה החדש ואף הנחה אותה למלא את מועד פירעון ההמחאה, כמו גם נתן לה הרשאה כי החל מאותו מועד תוכל להציג את ההמחאה לפירעון וכי היא תהיה רשאית לעשות שימוש בכסף שהופקד בידיה לצרכי הפרויקט. משכך היא מצהירה, כי היא הורתה למזכירתה למלא מועד הפירעון בהמחאה, והיא אכן הוצגה לפירעון במסגרת חשבון הנאמנות לצרכי הפרויקט. בהתאם, סימנו נציגי החברה את התובעת והמנוח כמי שזכאים לרכוש את דירת הדופלקס – דירה מס' 11 בת 6 חדרים, קומה 5+6 כיוונים צפון, מערב, דרום וזאת ע"פ המוסכם בינם לבין המנוח, שאישר זאת.
108. באשר ללבקוביץ', הרי שזה מסר במסגרת תצהירו כי הוא אינו יודע באם המנוח התיר לעו"ד פלג להשתמש בכספי המקדמה שהופקדו בחשבון הנאמנות לצורך הפרויקט ביזמות. במסגרת חקירתו הנגדית הסביר כי מרגע ששונתה מסגרת בניית הבניין מקבוצת רכישה לחברה יזמית, "פנו אליו… אל לרר", כשכוונתו למר אדר (עמ' 55, ש' 25-30, פר' מיום 14.6.23), אולם הוא אינו יודע האם ביקש להצטרף לפרויקט במסגרת היזמות (עמ' 56, ש' 9, שם). כאשר נשאל ע"י ב"כ אמיר בנו ושוש מדוע לא הצהיר כי המנוח ידע על המעבר מקבוצת רכישה לפרויקט יזמות באמצעות מר אדר, השיב: "שום דבר לא נולד מחדש. לרר דרך יואב ידע שהולכת להיות יזמות. לרר דרך יואב ביקש דירה מסוימת." (עמ' 60, ש' 18-19, שם), ובהמשך: "אף פעם לא טענתי שלרר הסכים, אמרתי דרך יואב. אתה מעוות את הדברים. אף פעם לא אמרתי שדיברתי עם לרר ואני לא יודע מה לרר אמר או לא אמר, הכל דרך יואב (עמ' 63, ש' 37-39, שם).
109. אדרש עתה למחלוקת זו. אקדים ואומר כי מצאתי לתת אמון בגרסתה של עו"ד פלג בעניין זה. זאת הן בשל הראיות החיצוניות והן נוכח עדותה האמינה, והכל כפי שיפורט להלן:
110. ראשית אבהיר, גרסתה של התובעת בעניין נסתרת מיניה וביה תוך שהיא עצמה מעלה טענות עובדתיות חלופיות. כך, טוענת התובעת בסע' 5 לתצהירה, כי: "הכסף הועבר לחשבון הנאמנות של עו"ד פלג, ולאחר מכן הועבר, ככל הנראה, על ידי עוה"ד פלג, ללא ידיעתו ו/או הסכמתנו, לצרכי החברה שהוקמה לצורך הקמת הפרויקט." מנגד, היא טוענת בסע' 6 לכתב התביעה המתוקן ולתצהירה כי: "אנחנו לא חתמנו בסופו של יום על הסכם לרכישת הקרקע, והוסכם תחילה עם הנתבעים כי הכסף ייזקף לזכותנו לצורך פרויקט אחר, ולאחר שעלה חששנו כי אין פרויקט אחר, הוסכם כי הכסף יוחזר אלינו במלואו.". כמו כן, היא טוענת בסע' 13 לתצהירה, כי "בפועל, ביום 11.2016, לאחר משא ומתן קצר, החלטנו כי אנו יורדים מהעסקה וביקשנו את כספנו בחזרה."
111. הנה כי כן, ענייננו בטענות עובדתיות סותרות וטענותיה של התובעת כפי שמשתקפות בכתב התביעה ובתצהיר הנסתרות מיניה וביה ואינן יכולות לדור בכפיפה אחת. תקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובעת בעניין זה, כי: "בעל דין אינו רשאי להעלות בכתבי הטענות טענה שבעובדה סותרת או חלופית, זולת אם אימת בתצהיר כי העובדות כהווייתן אינן ידועות לו." התובעת לא הצהירה כאמור במסגרת תצהירה. עם זאת במהלך חקירתה הנגדית מסרה פעמים רבות כי היא אינה יודעת אודות התנהלות המנוח מול מי מהנתבעים וכי הוא מי שטיפל בעניינים (ר' עמ' 6, ש' 13; עמ' 6, ש' 32; עמ' 7, ש' 18; עמ' 7, ש' 20; עמ' 7, ש' 30, עמ' 7, ש' 32; עמ' 9, ש' 12; עמ' 9, ש' 26, עמ' 17, ש' 20; עמ' 11, ש' 21, עמ' 11, ש' 24; עמ' 11, ש' 31; עמ' 12, ש' 35, פר' מיום 28.5.23 ועוד). כך למשל:

"ש. יש לך מושג על כך שבעלך בעצם הסכים לרכוש דירה בבניין במקום קבוצת הרכישה שחתמתם עליו?

ת. לא יודעת." (עמ' 11, ש' 30-31, שם).

מנגד טענה גם כי המנוח נהג לבקש את רשותה ולספר לה הכל, כך שלא ייתכן כי הרשאה כאמור ניתנה ללא ידיעתה. וכך מסרה במסגרת חקירתה הנגדית:

"ת. סמכנו על זה במאה אחוז שזה אצלה ובנאמנות. ולא ביקשנו להעביר את הכסף מהנאמנות." (עמ' 6, ש' 35, שם).

ועוד הוסיפה בהמשך:

"ש. נורית פלג מציינת שבעלך אישר לה להעביר את הכסף מחשבון הנאמנות לחשבון החברה. ידוע לך על זה?

ת. בעלי קודם כל בלי רשותי לא היה עושה כלום. ואני בטוחה שהוא לא אמר לה את זה. לא היה עושה כזה דבר. הוא היה משתף אותי בכל מה שקורה." (עמ' 10, ש' 23-26, שם).

וכן:

"ש. עו"ד פלג ועו"ד כהן אמרו לך בין המילים, את יודעת האם בעלך אי פעם אישר לשחרר את הכסף מנאמנות?

ת. לא. בשום אופן לא." (עמ' 15, ש' 7-10, שם).

112. עדותה של התובעת מעלה כי אינה מעורה כלל בהתרחשות העובדות וכי חרף ניסיונה להציג כיום כי היא יודעת באופן וודאי שהמנוח לא אישר לעו"ד פלג לעשות שימוש בכספם הרי שלא ניתן לסמוך על עדות זו. זאת, מלבד לעובדה שעדותה מהווה בעיקר עדות מפי השמועה, היא עצמה שבה וחזרה על כך שאינה יודעת את מרבית הפרטים וכי מי שפעל בכל נושא הדירה והכספים היה המנוח. משכך, על אף העובדה כי התרשמתי שמדובר באישה אמינה וכנה, קיים קושי רב בקבלת גרסתה של התובעת, ולפיה אינה יודעת דבר מחד גיסא, אולם סמוכה ובטוחה מאידך גיסא כי הרשאה לעו"ד פלג לעשות שימוש בכספים לא ניתנה.
113. מנגד, הייתה גרסתה של עו"ד פלג בעניין זה אמינה וקוהרנטית ומצאתי כי עלו ממנה אותות אמת. היא שבה וחזרה על הטענה לפיה ניתנה לא ההרשאה האמורה מאת המנוח, תוך שהיא מגבה טענה זו במסמכים שונים ובנסיבות מאוחרות המעידות על אמינות גרסתה. כך למעשה, כלל הנסיבות המאוחרות מעידות על כך שהמנוח אכן אישר לעשות שימוש בכספים, מתוך כוונה לרכוש את הדירה במסגרת פרויקט היזמות של החברה (או במסגרת פרויקט אחר).
114. נסיבות אלה כוללות בעיקר את העובדה שבין המנוח (באמצעות ב"כ דאז, עו"ד אלקוני) לבין אמיר ז"ל (וייתכן בהחלט שגם מול אליעזר ולבקוביץ') התנהל מו"מ לרכישת דירת הדופלקס. קביעה זו ניתן ללמוד, מהעובדה שביום 8.11.16 פנה אמיר ז"ל בהודעת מייל לעו"ד פלג וביקש ממנה לערוך טיוטת הסכם מכר ולהעבירה לעו"ד אלקוני (ר' נספח 8 לתצהיר עו"ד פלג). בהתאם לאמור, שלחה עו"ד פלג לעו"ד אלקוני ביום 11.16 את טיוטת הסכם המכר של דירת הדופלקס והוסיפה כי היא ממתינה לקבלת הערותיו (נספח 10 לתצהיר עו"ד פלג). ביום 16.11.16 השיב עו"ד אלקוני בזו הלשון: "באופן מפתיע, כמעט לא היו לי הערות על החוזה. (זה יוצר לי קצת בעיה בחיוב שכ"ט של הלקוח…)", תוך שהוסיף מספר הערות וסיים ב"מלבד אמור, אין לי הערות נוספות". המסקנה המתבקשת מתכתובת זו, היא כי המנוח אכן נתן הרשאה לשימוש בכספיו, בידיעה כי אלה יקוזזו ממחיר התמורה של דירה שתירכש על ידו במסגרת הפרויקט (או במסגרת פרויקט אחר של מי מהשותפים) בעתיד. אותו "עתיד" החל לרקום עור וגידים במסגרת המו"מ שהוצג לעיל בחודש נובמבר 2016. אחרת, הכיצד ניתן להסביר את תגובתו הסימפטית של עו"ד אלקוני לטיוטת הסכם המכר, אילו הוא או מרשו היו סבורים שסכום של 600,000 ₪ לא הושב להם משך כשנה וחצי מבלי כל הסבר או מבלי להחתימם על הסכם מכר? ההסבר היחיד לאמור הוא אכן העובדה כי המנוח הסכים לשימוש בכספו ולהמשיך בהליך רכישת הדירה במגרש – ולעניין זה לא הייתה משמעות מבחינתו באם מדובר בקבוצת רכישה או בפרויקט יזמי של חברה.
115. כך או כך, אותה טיוטה לא הבשילה לכדי חתימה על הסכם. באשר לנסיבות ואופן הביטול, ניתן ללמוד מהודעת מייל ששלח אמיר ז"ל לעו"ד פלג ביום 11.16 (נספח 12 לתצהיר עו"ד פלג), אשר תחת הכותרת "נושא" נכתב בה: "אנא העבירי אלי מכתב ביטול ע"מ שצבי יחתים את לרר" (ההודעה עצמה ריקה מתוכן). עו"ד פלג משיבה לו באותו היום "לבטל גם לרר וגם הומינר"? ואמיר ז"ל משיב לה: "אצל לרר אין רישומים בטאבו, אבל כן לרר. מותנה במכירה." לאותה התכתובת צורפה טיוטת הסכם הביטול שהועברה על ידי עו"ד פלג, הנושאת את הכותרת "בקשה לביטול הצעה לרכישה" (להלן: בקשת הביטול"), כשהצדדים לה הם החברה באמצעות אמיר ז"ל מחד גיסא והתובעת והמנוח מאידך גיסא. בגוף הבקשה נכתב כדלקמן:

"והואיל: והרוכש חתם על הזמנה להציע הצעה לרכישת דירה.

והואיל: והרוכש מבקש לבטל את הצעתו.

והואיל: והרוכש הפקיד סך של 600,000 ₪ בידי החברה.

1. החברה מסכימה לביטול ההצעה.
2. התשלום אשר הופקד בנאמנות בסך 600,000 ₪ יושב לרוכש עם מכירת הדירה לצד ג'.

3…"

116. אכן, הסכם ביטול זה מעולם לא נחתם, אולם מהתכתובת עצמה עולה, כי ארבעה ימים לאחר שהעבירה עו"ד פלג לעו"ד אלקוני את טיוטת המכר (בהוראת אמיר ז"ל) ביקשו המנוח והתובעת לחזור בהם מרכישת הדופלקס ולהשיב להם את כספם בחזרה. יושם אל לב, כי לא ברור די הצורך מדוע ביקש אמיר ז"ל לשלוח את הודעת הביטול כבר ביום 13.11.16 בעוד ביום 16.11.16 השיב עו"ד אלקוני על טיוטת הסכם המכר של עו"ד פלג. עם זאת, מאחר שמדובר בהפרש של שלושה ימים בלבד ומספר צדדים, ייתכן בהחלט כי המידע והחזרה בהם של המנוח והתובעת לא הספיקו להגיע לאוזניו של עו"ד אלקוני. דהיינו, ייתכן בהחלט כי המנוח והתובעת פנו תחילה לאמיר ז"ל בבקשה לחזור בהם מרכישת הדופלקס, עוד בטרם עידכנו בכך בכלל את בא כוחם. כך או כך, תכתובות המייל מדברות כאמור בעד עצמן, ומעלות כי המנוח והתובעת ניהלו מו"מ מול אמיר ז"ל לשם רכישת הדירה, וזאת לאחר הקמת החברה ובחלוף כשנה וחצי ממועד החתימה על בקשת ההצטרפות. נסיבות אלה תומכות באופן ברור בגרסתה של עו"ד פלג ולפיה ניתנה לה הרשאה לעשות שימוש בכספי התובעת והמנוח, וזאת כנגד רכישת דירה במסגרת הפרויקט. כאמור, אף התובעת התייחסה בסע' 13 תצהירה לאותה בקשת ביטול בתכתובת המייל מיום 13.11.16: "בפועל, ביום 13.11.16, לאחר משא ומתן קצר, החלטנו כי אנו יורדים מהעסקה וביקשנו את כספנו בחזרה." כלומר, לא ניתן להלום עתה את הטענה לפיה לא ניתנה הרשאת המנוח לעו"ד פלג לעשות שימוש בכספי הפיקדון.
117. זאת ועוד, העובדה כי התשלום הראשון שנוקבת טיוטת הסכם המכר של דירת הדופלקס הוא 600,000 ₪, (נספח 10 לתצהיר עו"ד פלג) עולה גם הוא עם המסקנה האמורה, שכן סכום זה תואם במדויק את כספי הפיקדון. ויובהר, ברי כי אין בעובדה זו בלבד כדי להצביע על הרשאתו של המנוח לעשות שימוש בכספו, אולם יש לצרף גם אותה לכלל הנסיבות החיצוניות האמורות כמו גם עדותה האמינה של עו"ד פלג וסתירות בגרסת התובעת.
118. עולה מן המקובץ, כי בין המנוח לבין אליעזר (וייתכן גם לבין אמיר ז"ל ולבקוביץ') סוכם כי כספי הפיקדון יישארו בידי החברה וזאת כנגד זקיפתם לטובת זכאותם לדירה בפרויקט (או בפרויקט אחר). עו"ד פלג יצרה קשר טלפוני עם המנוח כדי לאמת את האמור, כמו גם כדי להסביר לו אודות המשמעויות של מעבר מקבוצת הרכישה לחברה, והכל בשים לב לעובדה כי התובעת והמנוח היו מיוצגים כל העת ע"י עו"ד אלקוני. במסגרת השיחה הטלפונית חזר המנוח על הסכמתו האמורה. כמו כן, אני מקבל את גרסתה של עו"ד פלג לפיה התיר לה המנוח לרשום את מועד פירעון ההמחאה ליום 12.5.15 ולעשות בכספים שימוש לצרכי החברה.
119. כמו כן, הראיות והעדויות מלמדות, כי כשנה וחצי מאוחר יותר לאותה הסכמה – בחודש נובמבר 2016 – החלו המנוח ואמיר ז"ל במו"מ לשם רכישת דירת הדופלקס במסגרת הפרויקט (דירה אשר ככל הנראה יועדה לתובעת והמנוח עוד במסגרת קבוצת הרכישה), אלא שלבקשת המנוח לא נחתם לבסוף הסכם המכר. משכך, העבירה עו"ד פלג טיוטת הסכם ביטול לאמיר ז"ל, כאשר אין זה ברור מדוע לא נחתמה אותה בקשת ביטול ומה הייתה התנהלות הצדדים מיד לאחר התכתובות האמורות, אולם מה שברור הוא כי הכסף לא הושב לתובעת והמנוח.

 

השימוש בכספי הנאמנות, ובכלל זה כספי הפיקדון של המנוח והתובעת

120. חרף ניסיונם של חלק מהנתבעים לטעון כי עו"ד פלג עשתה שימוש בכספי הנאמנות לשם גריפת רווחים, הרי שהוכח כי לא נעשה כל שימוש כאמור. אדרבא, מן המסמכים הרבים והמפורטים שצירפה עו"ד פלג, שהוגשו על ידה בסדר מופתי ונהיר, עולה כי כלל ההוצאות של כספי הנאמנות נעשו לטובת הוצאות של החברה, ובהן: מס רכישה, תיווך, שכ"ט אדריכלים, מס שבח וכו'.
121. הדברים נכונים גם ביחס לכספי הפיקדון, ובעיקר נוכח סמיכות הזמנים של השימוש בהם. כך, נכון לפברואר 2016 היה על החברה לשלם היטלי השבחה, מס רכישה והוצאות נוספות כדי לקדם את בניית הדירות. כספים אלו שולמו בין היתר מכספי המנוח ויתר כספי הרוכשים שהופקדו אז, והכל בהנחייתם של אמיר ז"ל, אמיר בנו, אליעזר ולבקוביץ'. נספח 25 לתצהיר עו"ד פלג מפורט וכולל את כלל הקבלות, ההעברות והאישורים של מי מנציגי החברה ביחס להוצאותיה.

 

התנהלות הנתבעים אל מול המנוח לאחר בקשתו לחזור בו מרכישת הדירה

122. במסגרת תצהירה מסרה עו"ד פלג כי לאחר ששלח לה אמיר ז"ל את בקשת הביטול, הוא הודיע לה שהוא ואליעזר התחייבו כי ידאגו להשבת הכספים ששולמו לחברה. כך לגרסתה, אמיר ז"ל ואליעזר הודיעו לה במייל כי המנוח והתובעת חזרו בהם מבקשתם לרכוש בדירה בפרויקט וכי הם יחזירו להם את כספם (באמצעות החברה) כנגד מכירת דירת הדופלקס לרוכש אחר. עו"ד פלג מצהירה כי סיכום זה נעשה בינם לבין המנוח ללא מעורבותה. יובהר כבר עתה, כי עו"ד פלג לא צירפה הודעת מייל כאמור כראיה. כמו כן, היא מצהירה כי בדיעבד נודע לה ממר אדר שאליעזר, אמיר ז"ל ולבקוביץ' או מי מהם, הציגו למנוח פרויקטים אחרים להשקעה ללא כל מעורבות או ידיעה שלה.
123. עוד יצויין, כי ביום 22.4.18 (כשנה וחצי לאחר הודעת הביטול של המנוח) חתמו הזוג רונן על הסכם המכר של דירת הדופלקס, בתמורה לסך של 2,450,000 ₪ – דירה אשר יועדה כאמור לכתחילה לתובעת והמנוח. מנסח הטאבו עולה שביום 23.4.18 נרשמה הערת אזהרה לטובת הזוג רונן (ר' עמ' 89 לתצהיר לבקוביץ'). כמו כן, המחאה בסך של 600,000 ₪ התקבלה באותו מועד ע"י הזוג רונן לפקודת החברה והופקדה בחשבון החברה (ר' פירוט חשבון החברה בעמ' 95, שם וכן עמ' 559 לתצהיר עו"ד פלג).
124. אליעזר מצידו הכחיש במסגרת חקירתו הנגדית לב"כ התובעת את גרסתה האמורה של עו"ד פלג ואת הטענה כי הושגו סיכומים כאמור, וטען כי ככל ששוחח עם המנוח היה זה לאחר שהתברר לו כי לא קיבל את כספו שהיה באחריותה של עו"ד פלג. אלא שגרסתו של אליעזר איננה מתיישבת עם תכתובות רבות בינו לבין המנוח במהלך חודש אוקטובר 2019, ומהן ניתן ללמוד כי המנוח פנה אליו פעמים רבות, וראה בו הגורם והמקור להשבת כספי הפיקדון. בין תכתובות אלה (נספח 17 לתצהיר לבקוביץ') ניתן למצוא הודעה של המנוח שנשלחה לאליעזר ביום 23.9.19: "האם הצק שלי מוכן??" "אמרת לי עד ראש השנה????" "בבקשה תענה לי"; ביום 25.9.19 שלח המנוח: "מה חדש"; ביום 4.10.19: "למען בריאותי על תעבור את יום ראשון"; ביום 7.10.19: "כנראה שאתה לא מבין כמה שאני סובל אחרת". בבוקר אותו יום השיב לו אליעזר: "מנסה מהבוקר. אעדכן ברגע שיהיה בידי משהו לעדכן." "זה יבוצע איה ובלי נדר ביום ג. אחד מהמורשים איננו ולכן יבוצע איה ביום שלישי.ויבוא לציון ואז אחכ נפג להשלמות שןב חג שמח וגמר טוב"; ביום 15.10.19 שלח המנוח הודעה לאליעזר: "בוקר טוב תבדוק שהיום עושים את ההעברה", ואליעזר השיב: "מועדים לשמחה. בדרך לירושלים לטפל." כך ממשיכות התכתובות, כאשר בהמשך כותב המנוח לאליעזר כי הוא חייב לקבל את הכסף עד ליום כיפור וכי הוא יבוא לירושלים, אולם אליעזר משיב: "אתה לא צריך לבוא היום מועבר, אני כרגע בירושלים". במועד מסוים (ככל הנראה בחודש אוקטובר 2019, אולם התאריך אינו מצוין), אף כתב אליעזר למנוח: "למיטב הבנתי בוצע, אודה לך אם תעדכן אותי מחר בבוקר. ההעברה היתה כרוכה במימוש ניע כך שאני מקווה שבוצע אם צריך אהפוך את העולם ואסע שוב לירושלים מוקדם." (ר' עמ' 119 לתצהיר לבקוביץ').
125. כאשר עומת עם תכתובות הווטסאפ בינו לבין המנוח, טען אליעזר כי "ניסיתי בכל מיני דרכים לנסות להשיג כסף, אפילו על חשבון הרווחים שלה (כלומר, של החברה – י"פ)" (עמ' 8, ש' 4 לפר'). עוד הוא טען, כי ההבטחות שנתן למנוח היו במסגרת השתדלות של רצון טוב וזאת בלבד (ר' עמ' 17, ש' 7 – עמ' 18, ש' 30, פר' מיום 14.6.23). לא אוכל לקבל גרסה זאת של אליעזר, הן בשל חוסר אמינותו וחוסר הקוהרנטיות בעדותו, והן בשל העובדה כי גרסתה של עו"ד פלג מתיישבת עם יתר הראיות והעדויות, ובכלל זה עם טענות התובעת בעצמה, לפיהן ראה המנוח באליעזר כאחראי להשבת כספו.
126. הודעות הווטסאפ מראות כי אליעזר הבטיח פעם אחר פעם לתובעת ולמנוח שישיב להם את כספם ואף טען פעם אחת כי הכסף הועבר לחשבונם, על אף שהדבר התברר כלא נכון. טענה לפיה נעשה הדבר אך בשל רצון טוב של אליעזר, איננה אלא טענה שנולדה בדיעבד במטרה לחמוק מהאחריות הנובעת מהבטחותיו הרבות.
127. דברים אלה עולים בקנה אחד גם עם פנייתו הראשונה של המנוח, באמצעות ב"כ דאז, עו"ד שטיינברגר, לעו"ד פלג, במכתב פנייה להשבת הכספים למנוח והתובעת. באותו מכתב, מיום 22.9.19, נטען כי אליעזר דוחה את המנוח ואת התובעת בתירוצים שונים וכי התנהלותו מעלה חשש כבד. בד בבד הוגשה תלונה למשטרה בגין הונאה כנגד אליעזר, החברה ועו"ד פלג. כלומר: בזמן אמת, ולאורך כל הדרך, ראה המנוח באליעזר אחראי להשבת הכספים. כך גם השיבה התובעת בעדותה בעניין:

"ש. מי שהבטיח להחזיר לך כסף וכיוצ"ב הוא אלי מזאה?

ת. כן." (עמ' 7, ש' 27-28, לפר' מיום 28.5.23).

128. מנגד, מצאתי לקבל את גרסתה של עו"ד פלג בעניין, ולפיה לא הייתה מודעת להתחייבויות וההבטחות של אליעזר או של מי מהנתבעים כלפי התובעת והמנוח. התובעת לא הוכיחה כל פנייה או תלונה לעו"ד פלג בזמן אמת, והראיות מעלות כי פנייה ראשונה נעשתה כעבור כשלוש שנים מהיום בו שלחה את טיוטת הודעת הביטול, במסגרת פנייתו של עו"ד שטיינברגר, וכמוצא אחרון בלבד. התובעת עצמה מסרה בעדותה כי ראתה באליעזר ככתובת להשבת הכספים. זאת ועוד, הוכח כי עו"ד פלג לא פעלה כאורגן בחברה ולא הייתה אחראית על ניהול הכספים או על קבלת החלטות עסקיות בשמה. כל פעולותיה נעשו בהוראת והרשאת נציגי החברה – אמיר ז"ל, אליעזר, אמיר בנו (ובמידה זו אחרת גם לבקוביץ'). על כן, אני קובע כי לא הוכח שעו"ד פלג הבטיחה הבטחה כלשהי למנוח והתובעת או שהגיעה עמם להסכמות כלשהן ביחס לרכישת דירה חלופית.
129. באשר ליתר הנתבעים: לטענת התובעת "המנוח פנה גם ליתר השותפים והמעורבים בפרויקט ובמיוחד לצבי לבקוביץ', ולמר אלי מזאה ואמיר בנו המנוח, אשר שכנעו אותו להיכנס לפרויקט – בתחינה כי ישיבו לו את כספם" (סע' 33 לסיכומי התובעת). גם עו"ד פלג טוענת כי לבקוביץ' ואמיר ז"ל הבטיחו יחד עם אליעזר הבטחות למנוח, וכי הגיעו עמו לסיכומים עסקיים. עו"ד פלג מסרה בעניין זה בתצהירה, כי במסגרת שיחה שניהלה ביום 23.10.19 עם עו"ד אלקוני, ב"כ דאז של בני הזוג, נודע לה לראשונה כי הנתבעים או מי מהם התחייבו בפני המנוח, התובעת ומר אדר או מהם, במהלך השנים מאז 2016 ועד פטירתו של המנוח, כי כספם יוחזר להם – לרבות בשיחות טלפוניות, פגישות והודעות ווטסאפ.
130. לבקוביץ' הצהיר בעניין זה (סע' 35-36 לתצהיר), כי מר אדר פנה אליו מעת לעת כדי לברר באם הדירה נמכרה, כאשר בשלב מסוים הוא הפנה אותו לאליעזר, לשם קבלת פרטים מעודכנים אודות מכירת הדירה. עוד הצהיר, כי מעולם לא הציע או ניהל עם התובעת או המנוח מו"מ להשבת כספם ולא הציע להם כל התקשרות בפרויקט זה או אחר, לאחר שקבוצת הרכישה "ירדה מן הפרק". לבקוביץ' מפנה לעובדה כי מכתבו של עו"ד שטיינברגר מיום 22.9.19, כמו גם התלונה שהוגשה למשטרת ישראל, מחזקת את הטענה כי המנוח כלל לא שוחח עמו וכי מעולם לא ראה בו אחראי להשבת הכספים. באשר להודעת המייל של אמיר ז"ל מיום 13.11.16 שנושאה "אנא העבירי אלי מכתב ביטול ע"מ שצבי יחתים את לרר" (נספח 12 לתצהיר עו"ד פלג), הוא מסביר כי התנהלות זו לא הייתה בידיעתו, וכי הוא עצמו מעולם לא קיבל לידיו את מכתב הביטול או התבקש לפנות לתובעת או למנוח כדי להחתימם.
131. אכן, ייתכן בהחלט כי אף אמיר ז"ל ולבקוביץ' התחייבו להשיב למנוח והתובעת את כספם, אולם לא צורפה כל ראיה לכך. עם זאת, התובעת – שעליה נטל הראיה בדין האזרחי – לא ידעה להעיד בעניין זה, ואף לא הביאה למתן עדות את מר אדר או את עו"ד אלקוני, אשר ייצג את המנוח ואת התובעת בזמנים הרלוונטיים. גם עו"ד פלג לא צירפה כל ראיה בעניין. אותה תכתובת מייל בין אמיר ז"ל לעו"ד פלג, במסגרתה מוסר אמיר ז"ל כי לבקוביץ' יחתים את המנוח על מכתב ביטול, אין בה די כדי לקבוע שלבקוביץ' הבטיח דבר מה למנוח. ראשית, לא הוכח כי לבקוביץ' היה מודע לכך כלל, וייתכן בהחלט שאמיר ז"ל ייחס את ההחתמה ללבקוביץ', מאחר שידע כי המנוח הגיע לפרויקט באמצעותו או באמצעות מר אדר, מטעמו. שנית, אותה תכתובת עוסקת בהודעת הביטול, ואין ללמוד מכך דבר ביחס למה שקרה אח"כ ולהבטחות או לסיכומים שניתנו, כביכול, על ידי לבקוביץ'. משכך, לא אוכל לקבוע כי הוכח במאזן ההסתברויות שאותן הבטחות ניתנו למנוח הן על ידי אמיר ז"ל והן ע"י לבקוביץ'. ויובהר, אינני שולל כל כי גם הם הגיעו לסיכומים כאלה ואחרים אל מול המנוח, ואף הבטיחו כי ישיבו את כספו, אולם הדבר לא הוכח כנדרש בדיני הראיות. הדברים נכונים ביתר שאת לגבי אמיר בנו, אשר מצאתי כי מעולם לא שוחח עם התובעת או עם המנוח.
132. הנה כי כן, עולה מן האמור כי מי שהבטיח את השבת הכסף והגיע לסיכומים עסקיים עם המנוח ביחס לרכישת דירה אחרת חלף דירת הדופלקס, היה אליעזר. מעבר למחלוקת העובדתית באשר להבטחות מי מהנתבעים להשבת הכסף לתובעת ולמנוח, הרי שבענייננו גם מחלוקת משפטית, במסגרתה יש לברר על מי הייתה מוטלת האחריות להשיב את כספי המנוח והתובעת: האם הייתה אחריות זו מוטלת על אליעזר ואמיר בנו (באמצעות אמו שוש) בשל היותם בעלי מניות החברה, ובפרט על אליעזר, בשל העובדה כי הוא זה שהגיע עם המנוח לסיכומים עסקיים והוא עצמו חזר והבטיח למנוח כי ישיב לו את כספו? האם הייתה אחריות זו מוטלת על לבקוביץ' – הן מתוקף העובדה כי נטען שהבטיח גם הוא השבת הכספים למנוח והן מתוקף מעורבותו ושותפותו בפרויקט? האם הייתה אחריות זו מוטלת על אמיר ז"ל, שניהל את החברה והיה מודע היטב לחזרתם של המנוח ושל התובעת מכוונתם לרכוש את הדירה? האם הייתה האחריות מוטלת על אמיר בנו, נוכח העובדה שניהל את החברה ואת כספיה, כמו גם משך לעצמו כספים רבים בשווי של כ-3.5 מיליון ₪? או שמא הייתה אחריות זו מוטלת על עו"ד פלג, כמי שכיהנה כעורכת הדין המלווה של החברה ונאמנת של כספי התובעת והמנוח במסגרת קבוצת הרכישה? עתה אפנה לבחינת שאלות אלה ביחס לכל אחד מהנתבעים.

 

אחריותו של אליעזר, התנהלותו וגרסתו

133. כאמור, ביום 5.5.21, ניתן על ידי פסק דין בהיעדר הגנה כנגד אליעזר. במרוצת הזמנים הפך פסק דין זה לפסק דין חלוט. משכך, אינני נדרש עוד להכריע ביחס לאחריותו של אליעזר. עם זאת, אבהיר כי אין לי כל ספק גם לגופו של עניין, כי אליעזר מעל בכספי הפרויקט, כפי שהודה בעצמו במהלך הדיון לפניי. כמו כן, קבעתי כי אין לי כל ספק שאליעזר הוא שהתנהל מול המנוח לאחר הודעתו על ביטול רכישת דירת הדופלקס, הוא שהגיע עמו לסיכומים באשר לרכישת דירה אחרת בפרויקט זה או אחר, והוא שחזר והבטיח לו כי כספו יושב לו, ובשלב מסוים אף טען כי הכסף הועבר, שעה שהדבר לא קרה בפועל. תכתובות הווטסאפ בין אליעזר לבין המנוח מעידות באופן ברור כי המנוח ראה באליעזר ככתובת להשבת כספו, עובדה שנבעה מכך שהסיכומים העסקיים נעשו מולו.
134. גרסתו של אליעזר הייתה רצופה בסתירות פנימיות ובסתירת חומר הראיות שהוגש על ידי הצדדים. לא זו אף זו, אלא שאף הוא עצמו הודה בקבלת כספי החברה לידיו ובמעילה בכספיה, עובדה שהותירה את החברה חסרת יכולת לפרוע את חובותיה, בין היתר לתובעת והמנוח. הוא הודה, הן בחקירתו הנגדית והן בתצהיר מטעמו מיום 25.11.18, כי קיבל באופן אישי לידיו חלק מהתקבולים של החברה, ובכלל זאת, תקבולי רוכשי דירות, ולא העביר אותם לחברה:

"עו"ד יפת: ובמסגרת ההתנהלות שלך שהייתה גם במקרה של ההגנה וגם במקרה של הפרויקט (לא ברור) האם אתה קיבלת מלקוחות, מרוכשים, כספים אליך ישירות ולא לחברה?

העד, מר מזאה: כן, 2, 3 מקרים היו כאלה." (עמ' 23, ש' 23-26 לפר' מיום 14.6.23)

כמו כן, התייחסותו של אליעזר לעניין התקבולים של הזוג רונן שהעביר לכיסו הפרטי:

"ש. אני מציג בפניך חשבונית שאתה הוצאת, נכון הוצאת את החשבונית הזאת?

ת. כן.

[…]

עו"ד כהן: (מדברים ביחד) ואתה הוצאת חשבונית והפרדת את הכסף בחשבונך שלך,

העד, מר מזאה: נכון, והחזרתי להם את הכסף.

ש: עזוב רגע החזרתי, קודם כל שנבין.

ת: כן, אוקי.

ש: אתה לקחת את הכסף שהיה מיועד לחברה, שלחת בו יד,

ת: א' זה לא נכון,

ש: שלחת בו יד. הכנסת אותו לחשבונך ואפילו הוצאת חשבונית להם כדי שהם לא יבינו מה אתה בעצם עושה. כך שבעצם אתה מנעת, אתה בעצמך מנעת את היכולת לשלם את ההחזר הכספים שהגיעו ללרר כי אתה שלחת יד בכספים שהיו מיועדים לכך, ולכן, קודם כל תענה לי על זה.

ת: אני שומע מה שאתה אומר,

ש: כן.

ת: אני דוחה את זה בגלל שהכספים האלה בסוף הוחזרו למשפחת רונן,

ש: לאחר שנתפסת בקלקלתך.

ת: זה לא,

ש: נתפסת בקלקלתך.

ת: את הפרטים אני לא זוכר במדויק אבל הם קיבלו את הכסף בחזרה.

ש: עכשיו תראה, אתה לא זוכר בדיוק את הפרטים,

כב' הש' פת: סליחה, אני אחדד את הדברים. יכול להיות שאדוני בהתחלה הכניס את הכסף לחשבונו?

מר מזאה: אני לקחתי אותו, הם אמרו לי,

כב' הש' פת: לקחתי אותו, כן.

מר מזאה: והחזרתי אותו אחרי חודש אני חושב.

כב' הש' פת: תוך חודש.

העד, מר מזאה: משהו כזה, כן." (עמ' 35, ש' 38 – עמ' 37, ש' 1, שם).

כן ר' בעניין זה, המשך חקירתו של אליעזר בעניין בעמ' 37-39, שם.

135. הדבר נתמך גם בראיות (ר' בעניין זה נספח 24 לתצהיר עו"ד פלג בדבר קבלת החזר המע"מ לכיסו של אליעזר, וכן עמ' 96 ו-99 לתצהיר לבקוביץ' המעידים על נטילת כספי הזוג רונן לכיסו הפרטי). משכך, קיים קושי בקבלת גרסתו של אליעזר כפי שהוצגה בתצהיר מטעמו ובעדותו לפניי.

 

החברה ואחריותה

136. התובעת טוענת כי החברה היא שעשתה שימוש, באמצעות מנהליה ומורשי החתימה שלה, בכספי הפיקדון, לצורך רכישת המגרש והוצאות לבניית הפרויקט במסגרת קבוצת הרכישה. באשר לחברת כלילת ההגנה, הרי שחרף כתב ההגנה מטעמה, לא מצאתי כי יש לה הגנה שיכולה לעמוד. מנגד הוכח, כטענת התובעת, כי כספי הפיקדון הועברו לידי החברה (באמצעות חשבון הנאמנות ששימש אותה ואת הוצאותיה) וכי השימושים שנעשו בו היו לצורך הוצאות החברה וקידום הפרויקט, והכל באמצעות הוראות מנהלי החברה וכספיה, בעלי מניות או מורשי חתימה בה. עוד הוכח, כי החברה הפרה הסכמים שהושגו בעל פה בין החברה (באמצעות אליעזר) לבין המנוח, לאחר מועד העברת טיוטת בקשת הביטול. על כן, מחובתה של החברה להשיב כספים מהם נהנתה, ומבלי שניתנה בעבורם כל תמורה מנגד, והכל בניגוד להתחייבויות החוזיות של החברה שהושגו כאמור בעל פה.
137. לשם השלמת התמונה, יובהר כי מצבה של החברה כיום איננו ידוע למותב זה. העדכון האחרון באשר לבעלי המניות, הוא כי אמיר ז"ל היה בעל המניות היחיד, לאחר שמניותיה של שוש הועברו לו ביום 25.6.19 ללא תמורה. מאז, למרבה הצער, הלך כאמור, אמיר ז"ל לבית עולמו בנסיבות טרגיות. ביום 22.2.21 הגיש ב"כ דאז של אמיר ז"ל צו ירושה, אשר לפיו רעייתו וילדיו הם היורשים החוקיים של עזבונו. כך או כך, עדכון נוסף לא נמסר, וממילא אינו נדרש. החברה, יהיו בעלי המניות בה אשר יהיו, היא כידוע אישיות משפטית נפרדת, ומשכך אין כל מניעה לחייבה ככל שנדרש, וזאת מבלי להידרש לשאלת בעלי המניות הנוכחיים בה.
138. נוכח כל האמור, התביעה כנגד החברה מתקבלת בכל הנוגע לרכיב התביעה של השבת כספי הפיקדון, כולל ריבית והצמדה בסך של 627,000 ₪. החברה מחוייבת בהשבת סכום זה ביחד ולחוד עם אליעזר, כנגדו כבר ניתן כאמור פסק דין על מלוא סכום התביעה. עם זאת, איני מוצא לקבל את התביעה כנגד החברה ביחס לרכיב של אובדן הכנסה של רווח עתידי בסך של 500,000 ₪. זאת, מאחר שאף התובעת בעצמה טוענת כי מי שהבטיח לה בעת החתימה על בקשת הרכישה, לשאת ברווחים אלה היו אליעזר ולבקוביץ' אולם לא הוכח כי הייתה כל התחייבות, כאמור, במסגרת קיומה של החברה. יתירה מכך: דומה כי טענה מעין זו היא טענה מסוג "טעות בכדאיות עסקה", אולם ממילא אינני נדרש לכך. באשר לרכיב התביעה בסך 50,000 בגין עוגמת נפש, הרי שמצאתי כי יש לייחסו לאליעזר בלבד. זאת, מן הטעם שחרף עוגמת הנפש הגדולה שנגרמה לתובעת ולמנוח, אינני רואה בחברה כמי שהביאה לעוגמת הנפש.

 

אחריותם של אמיר בנו ושוש

139. ראשית, יובהר, כי שוש עצמה העבירה את מניותיה לאמיר ז"ל ביום 25.6.19, דהיינו, עובר להשלמת הפרויקט. שוש עצמה הייתה בעלת המניות, אולם למעשה ענייננו ב"אשת קש" של בנה, אמיר בנו, שלה עצמה לא היה דבר וחצי דבר עם החברה, כאשר מי שהיה הרוח החיה מאחורי בעלות זו הוא למעשה, הבן, אמיר בנו, כאמור. עם זאת, בשל העובדה ששוש נתבעת באופן אישי, ובשל העובדה כי אכן הייתה בעלת מחצית מהמניות בתקופה הרלוונטית, הרי שיש לבחון גם את אחריותה.
140. באשר לאמיר בנו: אין כל מחלוקת בין הצדדים כי הוא הצטרף לפרויקט ולחברה באמצעות הפקדת ערבות בנקאית בסך של כ-2.15 מיליון ₪ (ללא מע"מ), וכי זה היה סכום השקעתו בפרויקט ובחברה. כמו כן, הוכח כי משך מכספי החברה סכום כולל של 3,611,175 ₪ (באמצעות המחאות ובאמצעות העברת מחצית החזר המע"מ מאליעזר). עוד הוכח כי אמיר בנו ביקש להסתיר משיכות אלה ולא מסר את דפי החשבון והמסמכים הנוגעים לחשבון הבנק של החברה כפי שנתבקש, ואלו התגלו רק במסגרת צווים שניתנו על ידי (ר' החלטתי מיום 5.5.21, לפיה הוריתי על מתן צו לרו"ח אריה אופיר ומנהלת החשבונות במשרדו, הגב' כוכבה, להמציא דוחות ומסמכים של החברה. כמו כן, הוריתי על מתן צווים לבנק מזרחי ולבנק הבינלאומי, למסור את המסמכים הנוגעים לחשבון הנאמנות של פרויקט ההגנה וחשבון החברה (בהתאמה)). עוד נמצא, כי אמיר בנו מסר גרסה שקרית ומתפתחת בעניין הסכומים שאותם משך מחשבון החברה (כשלחשבון זה לא הייתה, כאמור, לעו"ד פלג כל גישה), כך שבעוד שבתחילה טען למשיכת סכום בסך של 2,288,500 ₪ מכספי החברה, הרי שבהמשך, ולאחר חשיפת המחאות חשבון החברה, שינה גרסתו וטען כי משך סך של 3,428,000 ₪. כמו כן, הסתיר, כאמור, כי אליעזר העביר לו מחצית מהחזר המע"מ בסך של 183,175 ₪, ועובדה זו נתגלתה רק במסגרת חקירתו הנגדית של אליעזר. מובן כי גם התנהלות זו מעידה רבות, ויש בה כדי ללמד על אמינותו של אמיר בנו.
141. לא זו אף זו, אלא שגם לגופו של עניין, מעלה עו"ד פלג את הטענה כי הכספים נמשכו מהחברה בניגוד להוראות הסכם המכר שבין אליעזר לאמיר בנו, וזאת, מאחר שהסכם המכר קובע מפורשות שמשיכת רווחים מהחברה תיעשה בהתאם להתקדמות הבנייה, ואילו אמיר בנו משך כספים שלא בהתאם לשלבים אלה. גם לבקוביץ' טען בעניין זה, כי לפי הסכם המכר היה באפשרותם של אליעזר ואמיר בנו לקבל לכאורה עובר לסיום הפרויקט את סכום השקעתם בגין רכישת הקרקע בלבד, ואילו כל סכום במסגרת "חלוקת רווחים" מהפרויקט על פי הסכם זה ניתן לקבל רק בסיומו של הפרויקט. ואכן, הסכם המכר קובע בסע' 11, כי: "תמורת רכישת המגרש תוחזר מוקדם ככל הניתן מחשבון הפרויקט לצדדים בהתאמה", וסע' 12 קובע: "הצדדים יהיו זכאים למשוך רווחים ו/או דמי ניהול מחשבון הפרויקט במועדים כדלקמן: סיום הקמת רצפת קומה א, גמר שלד, טיח, טופס 4." כאשר נדרשה התייחסותו של אמיר בנו לאמור במסגרת חקירתו הנגדית, טען כי משיכת הרווחים נעשתה בשלבים ובהתאם להסכם, ואף הגדיל והוסיף: "לא משכתי את כל הכסף, עוד מגיע לי יתרה של כסף." (עמ' 23, ש' 2, פר' מיום 28.5.23). ועוד בהמשך:

"ש. תסכים איתי שמשכת את כלל הסכומים שאתה מדבר עליהם באופן שהתשלומים האלה נמשכו לפני טופס 4?

ת. סביר להניח שכן. אבל זה לא כל התשלומים. (עמ' 23, ש' 7-9, שם).

142. מכל מקום, מחומר הראיות עולה, כי נכון לחודש נובמבר 2018 (מועד פגישה בה נכחו כלל הגורמים והתגלה כי בחברה חסרים כספים וכי הבנייה לא הושלמה; כמו גם המועד שבו נשלח מכתבו של עו"ד כהן מטעם רוכשי הדירות (4.11.18, ר' נספח 23 לתצהירה של עו"ד פלג)), לא הושלמה בניית הדירות. כמו כן, גם כספם של התובעת והמנוח לא הושב להם נכון לאותו מועד; אולם עובדה זו יחד עם היעדר השלמת הבנייה, לא מנעה מאמיר בנו להמשיך ולמשוך מכספי מהחברה. כך, המשיך אמיר בנו למשוך כספים באמצעות חברות מטעמו גם לאחר הישיבה שהתקיימה ביום 25.11.18 (מועד הישיבה בה התגלו אי סדרים בחברה) (ר' למשל עמ' 292-294 לתצהירה של עו"ד פלג) ותוך ידיעתו כי בניית הבניין טרם נסתיימה, ואף ניסה למשוך מהחברה כספים לאחר מועד הגשת התביעה דנן ולאחר שהוא ושוש אינם עוד בעלי כל מעמד בחברה (ר' נספח 38 לתצהיר עו"ד פלג – הפקדת המחאה מיום 9.3.20 על סך של 150,000 ₪ לפקודתו של אמיר בנו משוך מחשבון החברה). גם בכך יש כדי להצביע על התנהלותו הקלוקלת וחסרת תום הלב של אמיר בנו. הוא גרף לכיסו רווח כולל של 1,461,175 ₪ (מלבד השבת סכומי ההשקעה), וזאת בזמן שהוא מודע היטב לעובדה כי החברה לא השלימה חובותיה, כי היא נכנסת לחובות וכי התנהלותו עשויה להביא לפגיעה ברורה וניכרת ברוכשי הדירות.
143. מעבר לכל האמור, מצאתי כי אין לקבל את גרסתו של אמיר בנו, לפיה לא ידע על העובדה שהמנוח והתובעת העבירו את כספי הפיקדון במסגרת קבוצת הרכישה וכי לחברה חוב בגין השימוש בכספים אלה. לדבריו של אמיר בנו, מאחר שכספי התובעת והמנוח הועברו לידיה של עו"ד פלג והופקדו בחשבון הנאמנות עוד במסגרת קבוצת רכישה, כמו גם בשים לב לטענתו בדבר היותו "משקיע פסיבי" בלבד (טענה, שכאמור לעיל מצאתי לדחות), הרי שכלל לא היה לו מושג אודות קיומם של כספים אלה ואודות החוב שנוצר בגינם. לטענתו של אמיר בנו, העובדה שכספים אלה התקבלו שלא במסגרת החברה מצביעים בהכרח על היעדר זיקה בינו לבין החוב לתובעת ולמנוח. עוד הוא מסר בתצהירו כי רק ביום 21.5.20, לאחר הגשת התביעה, נפגש עם אליעזר שמסר לו מסמכים, ובהם גם טבלה, המציינת את חברי קבוצת הרכישה (לה הוא כלל לא היה מודע). לשיטתו של אמיר בנו, עו"ד פלג ידעה למי נמכרה כל דירה בפרויקט, שכן היא הייתה מי שערכה את הסכמי המכר והיא הייתה אמונה על העברת תמורת מכר הדירה של הזוג רונן לתובעת.
144. מנגד, טוענת עו"ד פלג, כי עוד בטרם החתימה על הסכם המכר נמסרו לאמיר בנו הנתונים החשבונאיים והכספיים הנוגעים לפרויקט החברה, ובכלל זה, הכספים שהעבירו התובעת והמנוח לחשבון הנאמנות, כמו גם העובדה שיועדה להם דירת דופלקס. ואכן, הראיות שאליהן מפנה עו"ד פלג בעניין זה מביאות לכלל מסקנה כי אמיר בנו אכן ידע (או לכל הפחות היה עליו לדעת) אודות העובדה שכספם של המנוח ושל התובעת הועבר לחברה וכי היא עשתה בו שימוש. כך, בהודעת מייל מיום 10.15 מאת אמיר בנו לעו"ד פלג (נספח 32 לתצהירה של עו"ד פלג), הוא מבקש "לקבל פרוט מכירות, ופרוט תשלומים". בהודעת מייל חוזרת מעו"ד פלג מאותו יום (כולל עותק לאליעזר) מצורפת טבלת כספים שכותרתה "כספים בנאמנות" ובה מצויינים שמותיהם של ארבע משפחות והסכומים ששילמו (בסך כולל של 865,250 ₪) וכן שמו של המנוח ולצדו הסכום של 600,000 ₪. ויובהר, הטבלה האמורה נשלחה לבקשתו של אמיר בנו, והיא קצרה, ברורה וכוללת שמותיהם של חמש משפחות בלבד ולצידן הסכומים ששילמו ומצויים בנאמנות. כאשר עומת אמיר בנו המסמך האמור השיב: "אני לא מכיר דבר כזה" (עמ' 23, ש' 24, שם). משכך, ונוכח מסמך זה אין לקבל את הטענה כי אמיר בנו לא ידע אודות הסכום ששילם המנוח.
145. זאת ועוד, החברה התאגדה, כאמור, ביום 12.7.15, כאשר כבר ביום 6.8.15 הורה אמיר בנו כי יש לשלם את מס הרכישה, כאשר הסכום שולם מתוך חשבון הנאמנות, שכלל, כאמור, את כספי התובעת והמנוח. כאשר נשאל אמיר בנו מאלו כספים חשב כי אותו מס רכישה שולם, השיב באופן מיתמם ומתחכם. וכך מסר במסגרת חקירתו הנגדית לעו"ד פלג:

"ש. כשאתה נכנסת לחברה היה צריך לשלם היטלי השבחה של 300 ומשהו אלף שקלים ומס רכישה, אם אין כסף בחברה, מאיפה אתה מצפה לשלם את הכספים?

ת. הכסף ששילמת אותו זה מסף של רוכשים ששילמו מקדמה בקלילת ההגנה. זה כסף שעשית בו כרצונך. תביאי את התדפיס בנק.

ש. בנספח 25 שלי יש רשימה של כל ההנחיות לבצע תשלומים מחשבון הנאמנות. כשהיה צורך לשלם מס רכישה, הרי שהשקעת רק לרכישת הקרקע, אז מאיפה אתהה מצפה שיהיה לשלם מס רכישה?

ת. היו מכירות.

ש. לא היו מכירות. איזה מכירות היו?

ת. על החוזים שביצעת.

ש. תגיד שמות?

ת. לא יודע שמות. לא הייתי בחתימות. הכסף שהתקבלו בחשבון הנאמנות שניהלה אותו נורית פלג באופן חד צדדי, הכספים הגיעו ממכירות של רוכשים שביצעו עבור קלילת ההגנה החברה, לא קבוצת רכישה ולא כלום.

ש. ז"א שאתה עשית עושר ולא במשפט כי ידעת שנכנסת לחתום על ההסכם עם אלי מזאה ולרכוש חצי מהקרקע, נתנו לך את פירוט התגבולים?

ת. לא נתנו כלום.

ש. לא ידעת?

ת. לא. אם היו כספים בקופה אז מה היו צריכים אותי בתור משקיע? יש מספיק כסף היא הרי נתנה להם הלוואה בריבית על חצי מהסכום אז הייתה נותנת להם את היתרה גם." (עמ' 20, ש' 1-20, שם; הטעויות במקור – י"פ).

146. מכל האמור עולה, כי אמיר בנו ידע כי התובעת והמנוח הפקידו את הסכום של 600,000 ₪ וכי החברה עשתה שימוש בכספים אלה. לכל הפחות, עולה מהראיות ומעצם היותו בעל מניות בחברה, ומעורבותו כפי שהיא עולה מהמסמכים השונים, כמו גם העובדה שמשך מהחברה רווחים רבים בטרם הסתיימה הבנייה, כי היה עליו לדעת אודות קיומו של חוב החברה כלפי המנוח והתובעת. התכחשותו והתנערותו כיום מכל וכל מניהול החברה והידיעה אודות המתרחש בה, מעידים על חוסר תום ליבו ועל העובדה כי עדותו אינה אמינה.
147. ברי כי התנהלותו של אמיר בנו – הכוללת משיכת רווחים מהחברה בטרם הסתיים הפרויקט ונמסרו הדירות, ותוך ידיעה כי לחברה חובות, הסתרת הרווחים שמשך מבית המשפט, וטענות שקריות בדבר ידיעתו אודות קיום חוב החברה לתובעת והמנוח – מהווה לכל הפחות התנהלות חסרת תום לב, שאינה ראויה וייתכן שיש בה אף התנהלות בניגוד לדין כלפי החברה. אולם נשאלת השאלה האם יש בהתנהלותו של אמיר בנו כדי להפר את תנאי בקשת ההצטרפות או להקים עילה של עשיית עושר ולא במשפט, כפי שטוענת התובעת בכתב התביעה ביחס לכלל הנתבעים? התשובה לשאלה זו היא בשלילה. זאת, מאחר שבמישור החוזי לא הייתה לאמיר בנו כל נגיעה לתובעת ולמנוח, והוכח כי הוא מעולם לא פגש בהם ולא התחייב בפניהם לדבר. כמו כן, התובעת עתרה בכתב התביעה המתוקן לחיוב הנתבעים בעילה חוזית של הפרת בקשת הרכישה, כאשר בקשה זו לא הייתה תקפה עוד עם הקמת של החברה – השלב שבו הצטרף אמיר בנו. עוד אציין בעניין זה, כי קיימת סתירה בטענה המשפטית שאותה מעלה התובעת בהקשר זה, כאשר במקומות אחדים היא מבקשת לטעון שבקשת ההצטרפות לא חלה עוד בשלב קיומה של החברה, אולם מאידך גיסא היא עותרת לחיובם של כלל הנתבעים, וביניהם גם נתבעים שהצטרפו לפרויקט לאחר הקמת החברה בלבד (שוש, אמיר בנו ואמיר ז"ל), מכוח אותה בקשת הצטרפות (סע' 34 לכתב התביעה המתוקן).
148. גם בהתייחס לטענה שלפיה יש לחייב את הנתבעים מכוח עשיית עושר ולא במשפט, הרי שלא מצאתי כי זו יכולה להקים עילת חיוב כלפי אמיר בנו. זאת, מאחר שגם אם ניתן להצביע על התקיימותם של שלושת התנאים שאותם מונה החוק לצורך הקמת חיוב כאמור (כידוע: התעשרות, שלא על פי זכות שבדין, על חשבון המזכה), הרי שתנאים אלה התקיימו כלפי החברה, שעה שייתכן כי אמיר בנו משך ממנה רווחים שלא על פי הסכם המכר או שלא בהתאם לדין. עם זאת, כאמור, החברה היא הגורם המקשר בין התובעת והמנוח לבין פעולותיו של אמיר בנו, ומשכך ככל שאמיר בנו התעשר שלא כדין, היה זה על חשבון החברה – אישיות משפטית נפרדת – וכך נותק למעשה הקשר בינו לבין התובעת והמנוח. משכך, גם אם היה באפשרותנו להתגבר על העובדה שלאמיר בנו לא היו כל מניות בחברה והוא פעל באמצעות שוש כ"אשת קש" ועל העובדה שלא היה אורגן פורמלי בחברה, הרי שלא ניתן היה לחייבו. מסך ההתאגדות של החברה אינו מאפשר לחייבו באופן ישיר, כאשר יובהר כי התובעת לא ביקשה בשום שלב להרימו, או לחייב את האורגנים של החברה באופן אישי מכוח דיני החברות. במצב זה, גם ידיעתו של אמיר בנו אודות חוב החברה לתובעת ולמנוח – טענה שמצאתי כי הוכחה כנכונה – אין בה כדי לשנות מהאמור והדברים נותרים בעינם. אמיר בנו פעל בחברה מתוקף היותו בעל מניות, ואין בכך כדי לאפשר חיובו, ככל שלא התבקשה הרמת מסך ההתאגדות. כל האמור, נכון ביתר שאת לגבי שוש.
149. משכך, דינה של התביעה כנגד אמיר בנו ושוש להידחות.

 

אחריותו של אמיר ז"ל וגרסתו

150. באשר לאמיר ז"ל, הרי שאני מוצא כי כלל הנימוקים וההסברים שהובאו ביחס לעובדה כי אין לחייב את אמיר בנו, תקפים גם בעניינו. אכן, במישור העובדתי מדובר במקרה שונה: כך, אני סבור שאמיר ז"ל, בניגוד לאמיר בנו ולאליעזר, לא משך ולא נהנה מכספי החברה, אלא נקלע לסיטואציה בעל כורחו וככל הנראה מבלי להבינה, ועובדה זו נזקפת לזכותו. עם זאת, אמיר ז"ל, בניגוד לאמיר בנו, פעל אל מול המנוח, הבטיח לו הבטחות בדבר ביטול העסקה והשבת הכספים ועמד עמו בקשר, וזאת יש לזקוף לחובתו. אכן, הן אמיר מזא"ה ז"ל והן אמיר בנו היו בעלי תפקיד בחברה, אורגנים שלה (גם אם ביחס לאמיר בנו לא פעל בה באופן פורמלי) והיו אחראים (יחד עם אליעזר, וייתכן גם לבקוביץ') על ענייניה הכספיים של החברה, אולם גם במקרה של אמיר ז"ל כאמור, לא מצאתי כי ניתן לחייבו באופן ישיר בהתחייבויות שניתנו, אשר נעשו מתוקף התחייבות החברה. זאת, בהינתן שהתובעת כאמור לא עתרה לחיובו של אמיר ז"ל מתוקף הטלת חיוב אישי על אורגן של חברה או להרמת מסך ההתאגדות.
151. משכך, מצאתי כי דינה של התביעה כנגדו להידחות.

 

אחריותה של עו"ד פלג

152. שאלת אחריותה של עו"ד פלג היא שאלה מרכזית שהפכה בסופו של ההליך לליבה של התביעה דנן. ויודגש, בתחילה כלל לא צורפה עו"ד פלג כנתבעת, ורק בהמשך תוקן כתב התביעה והיא צורפה כנתבעת עם טענות מעטות ושוליות כנגדה, ואילו בכתב הסיכומים הפכה עו"ד פלג לנתבעת המרכזית והעיקרית. מכל מקום, אקדים אחרית לראשית, ואבהיר כי לא מצאתי לקבוע כי עו"ד פלג פעלה שלא בהתאם לדין ובהתאם להתחייבויותיה, ומשכך אין מקום לחייבה בסכום לו עותרת התובעת או בכלל. זאת, מן הטעמים הבאים:
153. בטרם אתייחס לגופו של עניין, יובהר כי במהלך השנים לא נעשתה כל פנייה לעו"ד פלג לשם השבת כספי הפיקדון, וזו נעשתה לראשונה במכתבו של עו"ד שטיינברגר מיום 22.9.19. כפי שהובא לעיל, כלל פניותיו של המנוח, במהלך השנים, להשבת הכסף הופנו לאליעזר (וייתכן כי גם ללבקוביץ' ולאמיר ז"ל), אולם מעולם לא לעו"ד פלג. כלומר, מיום 13.11.16 – מועד ההודעה על ביטול השתתפות המנוח והתובעת בפרויקט החברה (כך גם לשיטת התובעת בעצמה) ועד ליום 22.9.19 –כשלוש שנים, לא נעשתה כל פנייה לעו"ד פלג, והמנוח לא בא אליה בכל טרוניה. אלא שבכך לא די, שכן גם כתב התביעה הוגש בתחילה מבלי שעו"ד פלג הייתה נתבעת.
154. התובעת הגישה את כתב תביעתה ביום 16.9.20 כנגד כלל הנתבעים, להוציא עו"ד פלג. היה זה דווקא לבקוביץ' אשר הגיש בקשה לצירופה כנתבעת להליך, כאשר ב"כ התובעת השיב בעניין זה, כי הוא מותיר את ההחלטה בידיו של מותב זה. ביום 28.6.20 נתתי החלטתי בעניין והוריתי על צירופה של עו"ד פלג. כלומר, צירופה לכתב התביעה המתוקן לא נעשה בכלל ביוזמתו של ב"כ התובעת, כי אם ביוזמתו של המותב ולבקשתו של לבקוביץ'. גם בכתב התביעה המתוקן שהוגש, עולה כי הפניית האצבע המאשימה והטלת האחריות על עו"ד פלג היא שולית בלבד. כך, נטען בכתב התביעה המתוקן כי עו"ד פלג פעלה הן כעו"ד של החברה והן כנאמנת על כספי הפיקדון. עוד נטען לגביה, כי לאחר שהחליטו התובעת והמנוח כי הם חוזרים בהם מהעסקה וביקשו את כספם חזרה, התברר להם שעו"ד פלג העבירה ללא אישורם את כספי הנאמנות. אלה הן הטענות שהועלו במסגרת תצהירה של התובעת.
155. אולם הפלא ופלא, במסגרת סיכומיה של ב"כ התובעת, הפכה פתע פתאום עו"ד פלג למעוולת והאחראית העיקרית, כך שעיקר הסיכומים נסמכים במרביתם על גרסתה ועל ביסוס אחריותה כפי שיפורט מיד. כך או כך, התובעת וב"כ טוענים בעניין זה, כי הדבר נובע מהעובדה שבמהלך ההליך נתגלו בפניהם עובדות ומסמכים נוספים שלהם לא היו מודעים, ואשר בגינם מצאו כי לעו"ד פלג אחריות ניכרת ועיקרית בהשבת הכספים. עם זאת, לא מצאתי בטענה זו ממש, שכן, כפי שהוכח לעיל, המסמכים הרבים שהתגלו במהלך ההליך, כמו גם העדויות, מעלים דווקא את ההפך: כי אין לראות בעו"ד פלג כאחראית. ייתכן כי הסיבה לשינוי האמור נובעת מהעובדה שלתובעת ולב"כ התחוור כי קיים קושי בחיוב הנתבעים – אם במישור המשפטי ואם במישור המעשי כאשר לחלקם אין עוד נכסים להיפרע מהם – ומשכך ראו בעו"ד פלג "כיס עמוק".
156. הנה כי כן, המנוח, התובעת עצמה, כמו גם ב"כ, לא סברו כי יש מקום לחייב את עו"ד פלג ולייחס לה אחריות לאי השבתם של כספי הפיקדון. אולם בכך כמובן לא די, ויש לבחון את הדברים גם לגופו של עניין, ולבחון את הטענה לפיה הפרה עו"ד פלג את בקשת ההצטרפות או כי עשתה עושר ולא במשפט (הטענות המשפטיות שנטענו כאמור כנגד כלל הנתבעים בכתב התביעה המתוקן), כמו גם השאלה האם הפרה את הוראות חוק הנאמנות, כפי שנטען בסיכומיה.

 

המסגרת הנורמטיבית: חובותיו של עורך דין המשמש כנאמן

157. אין כל חולק כי כספו של המנוח הופקד בידיה הנאמנות של עו"ד פלג, אולם הוא עצמו לא פגש מעולם את עו"ד פלג וקבעתי כי כל התקשורת ביניהם התמצתה בשיחת הטלפון שבמהלכה אישר את השימוש בכספי הנאמנות, מתוך כוונה לרכוש דירה במסגרת החברה. הניסיון לחייב את עו"ד פלג בגין התחייבותה, כביכול, כלפי המנוח נובע מהגדרתה את הסכום שהופקד בידיה, במסגרת הקבלה שהונפקה מטעמה (ולא בחתימתה) ככספי פיקדון, בעניין – "נאמנות פרויקט ההגנה, רחובות". כלומר: עניין לנו, לכאורה, בכספי נאמנות. השאלה שלפנינו היא: האם עו"ד פלג חבה בחובת נאמנות כלפי המנוח? ככל שהתשובה לשאלה זו היא חיובית, הרי שעדיין עלינו לברר האם עו"ד פלג פעלה שלא בתום לב ובשקידה סבירה ביחס לכספי הנאמנות, כמו גם האם פעלה ברשלנות?
158. היטיבה להגדיר זאת כב' השופטת טלי פישמן לוי בת"א (ת"א) 70754-11-16 יהונתן חיים בשארי ואח' נ' מרום ברנר ניהול ואחזקות בע"מ ואח' (1.8.19, להלן: עניין בשארי):

"השאלות העומדות לפתחנו הן שתיים:  האחת, מה מעמדו של עורך הדין שקיבל כספים מרוכשי הדירות, מה הן החובות ומה הן המגבלות אשר מוטלות עליו כאשר הוא משמש נאמן לכספי הרוכשים. השנייה, האם מחויב עורך הדין להשיב לתובעים את כספי המקדמה ששולמו על ידם בעסקת רכישת הדירות מחברת מרום ברנר ניהול אחזקות בע"מ והופקדו בחשבון הנאמנות על שם הנתבע – אם מכוח דיני הנאמנות, אם מכוח דיני הרשלנות ואם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט? את שתי השאלות ניתן לצמצם לשאלה עיקרית אחת  – כלום פעל עורך הדין סימן טוב כעורך דין סביר או שמא הפר את חובותיו המקצועיות?"

159. אחת ממערכות הדינים הפועלות על עו"ד המשמש כנאמן היא חוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן: החוק).

סע' 1 לחוק קובע מהי נאמנות כדלקמן:

"נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת."

סע' 2 קובע כיצד נוצרת נאמנות כדלקמן:

"נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש."

סע' 10 קובע את חובותיו וסמכויותיו של הנאמן כדלקמן:

"(א) נאמן חייב לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם ולפעול להשגת מטרות  הנאמנות, ומוסמך הוא לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו.

(ב) במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות."

חובה זו לפעולה בסבירות מוטלת על עורך הדין גם מכוח סע' 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

סע' 12(א) לחוק מטיל אחריות על נאמן שגרם נזק לנכסי הנאמנות. סע' משנה ב קובע כי ביהמ"ש רשאי לפטור נאמן מאחריות בתנאים הבאים:

"בית המשפט רשאי לפטור נאמן מאחריותו, כולה מקצתה, אם פעל בתום לב ונתכוון למילוי תפקידיו."

סע' 13 עוסק באיסור טובת הנאה לקרוב משפחה, ובכלל זה לבן זוג (סע' 13(ב)(1)). לסע' זה אתייחס באופן מפורט בהמשך, שכן לגביו טענה התובעת בסיכומיה, כי הוא הופר על ידי עו"ד פלג.

160. גם הפסיקה התייחסה לא פעם לחובותיו של עו"ד הפועל כנאמן ולאחריות המוטלת עליו. כך למשל, קבע כב' השופט יורם דנציגר ברע"א 1201/09, משה מיימרן עו"ד נ' פלונית (12.5.09, סוף פס' 8), כי:

"למעלה מן הצורך, ומבלי להיכנס לעובי הקורה בעניין זה, אני מצטרף לקריאתו של השופט דרורי כי יש להעביר "מסר חינוכי, הנושא גם אופי הרתעתי" לעורכי דין אשר מחזיקים בידם כספי לקוחותיהם, על מנת שאלה ידעו כי מוטלת אחריות כבדה על כתפיהם בהימצאם בסיטואציה זו."

השופט דנציגר חוזר על דבריו אלו גם ברע"א 7914/11, עו"ד דן שפריר נ' איילון ואח' (20.12.11, בסוף פס' 10).

161. עוד התייחסה הפסיקה לחובת הנאמנות של עורך הדין לצד ג', במקרה שבו צד ג', שהופנה ע"י לקוחו של עורך הדין, ביחס לעסקת משכנתה בין הצדדים, חתם לעורך הדין על ייפוי כח רחב. וכך נכתב על ידי כבוד השופט אדמונד לוי בע"א 6645/00 שלמה ערד עו"ד נ' ז'אק אבן ואח', פ"ד נו(5), 365:

"הכלל בעניין זה הוא כי בנסיבות מסוימות יכול שתקום חובת זהירות של עורך–דין כלפי צד שלישי גם אם הוא אינו לקוחו…. והדברים יפים במיוחד באותו מקרה שבו ברור לעורך–הדין כי הצד השלישי שם בו את מבטחו, ובלשונו של כבוד השופט ד' לוין בע"א 37/86 …:"…כאשר עורך-דין מייצג לקוח פלוני ואילו הצד האחר לעיסקה אינו מיוצג כלל, נדרשות ממנו מיומנות וזהירות רבה יותר בהצגת העניין, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת נמהר את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומיומנותו".

בהקשר זה מצטט השופט לוי (בעמ' 379, פסקה 9) את הכרעת ביהמ"ש בעל"ע 2/80 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל, תל-אביב-יפו, פ"ד לד(4), 707:

"החובה המוטלת על עורך-הדין לפי החוק לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, מטילה על עורך-הדין מעמסה קשה למדי שעה שהוא מתימר לשרת שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים. אבל אין בהסכמתו לשרתם בעת ובעונה אחת כדי לפטור אותו מחובה אלמנטרית זו, ועליו לשאת בתוצאות המשמעתיות והאזרחיות הנובעות מהפרת החובה כלפי אחד מהם".

השופט לוי נדרש (שם, בפסקה 10) גם לכללי לשכת עורכי הדין כדלקמן:

"אחד ממקורותיה של חובת הנאמנות המוטלת על עורך-דין כלפי לקוחו מצוי בכלל 2 לחוק הנאמנות, הקובע:

"עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט".

חובה זו קבועה אף בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961:

"במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט"."

עוד הוא נדרש לחוק השליחות, תשכ"ה-1965. זאת, כאשר כידוע, הרשאה הניתנת לעורך-דין יוצרת שליחות שחוק השליחות חל עליה.

162. שאלת חובותיו ואחריותו של עו"ד המשמש כנאמן נדונה באריכות גם במסגרת שני פסקי דין שעסקו בתביעות שהוגשו בשל אותה פרשה: עניין בשארי ות"א (ת"א) 44018-08-17 אבנר אליהו נ' יחיאל סימן טוב (10.6.19) (להלן: עניין אליהו). שני פסקי הדין עסקו בספיחי פרשת גיא מונסנגו, שהונה רוכשים תמימים ומכר להם פרוייקטים של נדל"ן, ביודעו כי אלו לא יצאו לפועל, וגבה מהם דמי רצינות, שמעולם לא הוחזרו. בעניין זה הורשע מונסנגו בשורה של עבירות פליליות, שבהן: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד וכיו"ב. הן בעניין אליהו והן בעניין בשארי הוגשו תביעות של רוכשי דירות שהפקידו כספים בנאמנות אצל עוה"ד יחיאל סימן טוב, אשר הועסק ע"י חברה קבלנית בשם מרום ברנר ניהול ואחזקות בע"מ. עו"ד יחיאל סימן טוב קיבל את כספי הלקוחות שהופקדו אצלו בנאמנות ואלו הועברו לחברה הקבלנית, למרות שלא נמלאו התנאים לכך.
163. שתי התביעות התקבלו במובן זה שבית המשפט הורה על השבת כספי המקדמות שהועברו לעו"ד סימן טוב בנאמנות. כב' השופטת פלינר סקרה בפסק דינה את חובותיו ואחריותו של עו"ד הפועל כנאמן, וציטטה בין היתר את הדברים שהובאו לעיל. עוד הוסיפה השופטת פלינר כי חובותיו של סימן טוב כעו"ד מתחזקות שבעתיים נוכח היותו נאמן לכספים, והיא מצטטת בעניין זה מדבריו של המלומד שלמה כרם בעמ' 312 לספרו "חוק הנאמנות" מהדורה שלישית (להלן: כרם), שהוזכרו גם בסיכומי התובעת:

"על הנאמן לפעול בתום לב, בצורה המצדיקה אמון במעשיו, בשיקוליו ובמניעיו… בגדר חובת השמירה על הנאמן לאסוף מידע שיסייע בידו לקבל החלטות כאשר בידו מירב הנתונים כדי להימנע מטעויות… על הנאמן לשקוד על ניהול ענייני הנאמנות, לפני ביצוע פעולה כלשהי עליו ללמוד ביסודיות את הדרוש לשם קבלת החלטה.

164. בהתייחסה לנסיבות התביעה שנדונה לפניה, הגיעה השופטת פלינר למסקנה כי גם אם פעל עו"ד סימן טוב כנאמן של החברה ולא כנאמן של הרוכש, הרי שאין ספק כי הוא חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הרוכש, כלקוח של החברה שהפקיד בידיו כספים בנאמנות והיה אמור לפעול לשחרורם רק בהתקיים תנאים מסוימים. השופטת פלינר קבעה כי עורך דין סימן טוב לא פעל כעורך דין סביר; התרשל רשלנות רבתי וכי לולא התרשלותו הנזק לא היה נגרם. בפסק דינה מתייחסת השופטת פלינר לטענתו של עו"ד סימן טוב, לפיה אף הוא נפל קורבן למעללי הנוכל מונסנגו וקובעת שאף כי היא אינה פוסלת את האפשרות שעורך דין ייפול קורבן למעשי מרמה הרי שהיה עליו לשים לב ל"סימני ההתראה" הרבים שהיו אמורים לעורר את חשדו ולפעול להסרתם (פס' 24, שם).
165. באותה הפרשה, קבעה השופטת פלינר, נדלקו נורות התראה רבות שלא עוררו את חשדו של עורך הדין, ובכלל זה: שירותיו נשכרו אך ורק לשם עבודתו כנאמן, הוא לא הכיר את החברה קודם לכן, הוא לא בדק את מלאי הנכסים של החברה ואת זכויותיה בטאבו, הפקיד את חותמתו בידי החברה, הורשע בעבר בהליכים משמעתיים בלשכת עוה"ד וכיו"ב.
166. דברים דומים נקבעו גם בעניין בשארי, כאשר במסגרת פסק הדין קבעה השופטת פישמן לוי, כי עוה"ד הנאמן חב כלפי הרוכשים חובת זהירות מושגת וקונקרטית, ובמקרה בו אינם מיוצגים הרי שמדובר אף בחובה מוגברת. באותו עניין, שעסק בפרויקט תמ"א 38, הנאמן כלל לא בדק אם לחברה זכויות בגג הבניין כפי שנטען בטופס ההרשמה, לא בדק אם הדיירים נתנו הסכמתם לביצוע הפרויקט, לא בדק אם הופקדו תכניות בניין בעירייה או האם הוגשה בקשה לקבלת היתרי בנייה. כמו כן, שחרר את כספי הנאמנות, ע"פ דרישת החברה הקבלנית, עוד בטרם בשלו התנאים לכך. כאמור, התובעים בעניין זה לא היו מיוצגים. זאת ועוד, הנאמן לא הכיר את החברה והאורגנים והקשר עם החברה נוצר באקראי, כאשר הוא מעולם לא שימש קודם לכן כנאמן. על כן, נקבע כי לא פעל כעורך דין סביר והתרשל התרשלות רבתי.
167. גם ברע"א 7914/11 עו"ד דן שפריר נ' איילון ואח' (20.12.11, בסוף פס' 10; להלן: עניין שפריר) נדונה שאלת חובותיו ואחריותו של עו"ד כנאמן. באותו מקרה הופקדו בידיו של עוה"ד שפריר, כנאמן של שני צדדים לעסקת מכר דירה, כספים לצורך תשלומם של אלו לרשויות המס ולעירייה, אולם אלו לא שולמו לשלטונות המס והעירייה, ולא הושלם רישום הזכויות של הרוכשים בנכס.

 

מן הכלל אל הפרט – עו"ד פלג פעלה בשקידה ראויה ובתום לב

168. תחילה עלינו לבחון האם חבה עו"ד פלג בחובת נאמנות כלפי המנוח והתובעת? בענייננו דומה כי מדובר על נאמנות כמשמעה בסעיף 1 לחוק הנאמנות לעיל, נאמנות שנוצרה עם חתימת התובעת והמנוח על בקשת ההצטרפות. הסכם התקשרות, שבסעיפים 4 ו-10 שלו מוזכר מפורשות כי כספי הפיקדון מופקדים בידיה של עו"ד פלג בנאמנות. אכן, בקשת ההצטרפות אינה קובעת כי עו"ד פלג משמשת כנאמנת לקבוצת הרכישה, אולם לעניין הכסף של המנוח והתובעת, הרי שברור מהדברים כי הוסכם שעו"ד פלג תהיה נאמנת עליו. אלא שבפועל הדברים קרו שלא בהתאם לבקשת ההצטרפות, ומשכך ברי כי גם התנאים הקבועים בה לא חלו עוד.
169. חרף הבלבול והפרשנות המוטעית שמנסה כל אחד מהצדדים לתת לאותה בקשת הצטרפות והתנאים בה, הרי שבקשת ההצטרפות אינה רלוונטית עוד, לאחר שקבוצת הרכישה לא קמה. משכך, עלינו לתור אחר מקור חוזי אחר מכוחו קמה חובת הנאמנות של עו"ד פלג כלפי המנוח והתובעת. מקור, כאמור, לא נמצא – כאשר בענייננו אין כל הסכם או ייפוי כוח בין המנוח לבין עו"ד פלג. לכאורה, עם ביטול קבוצת הרכישה ופקיעתה של בקשת ההצטרפות היה על עו"ד פלג לדאוג להשבת הכספים לתובעת והמנוח. אלא שבשלב זה שוחחה עו"ד פלג עם המנוח, אשר אישר מצדו את השימוש בכספי הפיקדון. אותה שיחת טלפון התירה למעשה לעו"ד פלג את השימוש בכספים, כאשר מנגד לא הוסכם על כך שאלו נתונים עוד בנאמנות על ידה. בשלב זה לא היה עוד כל דין או חוזה אשר מכוחו ניתן היה להגדיר את עו"ד פלג כנאמנת (ר' סע' 2 לחוק). וכך כותב המלומד שלמה כרם (עמ' 622):

"נאמנות על-פי חוזה יש שתגיע לסיומה בשל התרחשותו של אירוע, שנקבע בחוזה כעילה לסיום הנאמנות: עברה התקופה שנקבעה לקיומה; נתמלא התנאי לסיום הנאמנות, למשל: הנהנה הגיע לגיל מסוים, נפטר או סיים את לימודיו. נאמנות על-פי חוזה יש שתגיע לסיומה משהושגה מטרת הנאמנות. למשל: הושלמה הקמתו של מבנה, שלתיאום בנייתו נתמנה הנאמן. כך עשויה נאמנות להגיע לסיומה משכלו נכסי הנאמנות…"

170. ואכן, ביתר המקרים הדומים שתוארו בפסיקה שהובאה לעיל ניתן לראות כי תנאים לסיום הנאמנות והשימוש בכספים נקבעו למשל עם רישום הערת אזהרה, קבלת היתר בנייה, תשלומי מיסים ועוד. אלא שבענייננו, בקשת ההצטרפות לא נקבה בכל תנאי למועד השימוש באותם כספי נאמנות. כל שצוין בבקשת ההצטרפות הוא מטרת השימוש בכספים. כל זאת, שעה שהתובעת והמנוח כזכור היו מיוצגים כל העת. משכך, כאשר שוחחה עו"ד פלג עם המנוח וקיבלה את אישורו לעשות שימוש בכספי הפיקדון ומשיִדְּעָה אותו כי קבוצת הרכישה אינה יוצאת לפעול וכי תחתיה תקום חברה, שבמסגרתה ייבנה הבניין, הרי שאז הגיעה הנאמנות שנוצרה מכוח בקשת ההצטרפות אל קיצה. אכן כספי הפיקדון נותרו בחשבון הנאמנות, אולם בשלב זה למעשה הגיע המנוח להסכמות שונות בע"פ, אל מול נציגי החברה. ממילא, לא הוכח כי נקבעו– בע"פ או בכתב – אל מול עו"ד פלג, תנאי נאמנות חדשים. מאחר שכך, חובת ההוכחה בשלב זה היא על התובעת להוכיח כי עו"ד פלג הבטיחה לה או למנוח כי היא נאמנת לכספים גם במסגרת החדשה, כמו גם מה הם תנאי הנאמנות. אולם הבטחה כאמור לא נטענה, ובוודאי לא הוכחה.
171. כך או כך, הוכח כי עו"ד פלג לא עשתה כל שימוש לרעה באותם כספי פיקדון, והוכח כי השימוש שנעשה היה כולו לצרכי החברה. ועוד יובהר בעניין זה, כי אף ב"כ התובעת יצר בלבול רב בפרשנות האמורה: כך, מחד גיסא ביקש לטעון שבקשת ההצטרפות לא חלה (טענה עמה אני מסכים). אולם מאידך גיסא, טען כי היה על עו"ד פלג להשיב את הכספים לכל המאוחר מיד עם רישום הערת האזהרה ותשלום התמורה עבור הדופלקס (שיועד לתובעת והמנוח – טענה שכשלעצמה הוכחשה ע"י ב"כ התובעת) על ידי הזוג רונן, כאשר הוא נסמך על התנאים שנקבעו במסגרת בקשת ההצטרפות. בעניין זה יובהר, כי ב"כ התובעת הכחיש את הטענות לפיהן סיכמו מי מנציגי החברה עם המנוח בע"פ כי כספי הפיקדון יושבו כנגד מכירה לרוכשים חדשים (טענה הנתמכת בהודעת מייל שנשלחה ע"י אמיר ז"ל לעו"ד פלג ביום 13.11.16, ולפיו ביטול העסקה עם התובעת והמנוח "מותנה במכירה"; עמ' 97 לתצהירה של עו"ד פלג), ומשכך אין לי אלא לראות בטענות התובעת כטענות בעלות סתירה פנימית.
172. במאמר מוסגר אציין, כי ייתכן שהיה מקום לקבל את הרשאתו הכתובה של המנוח ולא להסתפק בהרשאה טלפונית בלבד. עם זאת, לא מצאתי כל מקור בדין, בהסכם ההצטרפות או בכלל, המחייב הרשאה כאמור בכתב. בשולי עניין זה אבהיר כי טענתה של עו"ד פלג בעניין זה לא נסתרה: לתובעת אין כל מושג או ידיעה בדבר השיחה הטלפונית בין עו"ד פלג לבין בעלה המנוח, וממילא היא איננה יכול להכחיש שיחה זו. ממילא קורסת כל טענת התובעת בעניין.
173. הנה כי כן, דומה כי קיים קושי רב בקביעה לפיה לאחר פקיעתה של בקשת ההצטרפות חבה עוד עו"ד פלג בחובת נאמנות. עם זאת, גם אילו היינו מוצאים כי אכן חבה בחובה זו, הרי שלא מצאתי כי התרשלה או כי פעלה בניגוד לדין, היינו: שלא בתום לב ובשקידה סבירה. כך, בשאלה האם בפני עו"ד פלג היו "סימני התראה" שהיו אמורים לעורר את חשדה, הרי שהתשובה היא שלילית. ראשית, התובעת והמנוח היו מיוצגים לאורך כל הדרך ע"י עו"ד אלקוני, ובכך הנסיבות שונות מהותית מהמקרים שהוצגו בעניין אליהו ובשארי, שם לא יוצגו הרוכשים. שנית, הן בעניין אליהו והן בעניין שפריר שוחררו כספי הנאמנות על ידי עוה"ד הנאמנים עוד בטרם נתמלאו התנאים המפורשים שנקבעו בהסכמי הנאמנות. כך, הסכם ההצטרפות עליו חתם התובע בעניין אליהו קובע מפורשות כי הכסף מוחזק בנאמנות עד לרישום הערת אזהרה לטובת הלקוח או עד לשלב היתר מתן בניה, אולם הנאמן פעל לשחרר את כספי הנאמנות גם מבלי שתנאים אלה התקיימו. גם בעניין בשארי, נקבע כי כספי הנאמנות שוחררו עוד בטרם התקיימו התנאים הספציפיים שנקבעו.
174. לא כך היה בענייננו: לא זו בלבד שכאמור לא הוכחה קיומה של נאמנות וממילא לא הוכחו תנאיה, אלא שגם אם נבקש ללמוד מתנאי בקשת ההצטרפות, מכוחה הופקדו הכספים מלכתחילה, הרי שזו אינה מפרטת כלל את מועד שחרור הכספים. זאת ועוד, בדומה להוראות בקשת ההצטרפות, עשתה עו"ד פלג שימוש בכספים לצרכי החברה. אכן, במסגרת החברה והפרויקט היזמי תנאי בקשת ההצטרפות לא חלו עוד, אולם בהחלט ניתן ללמוד מהם על ההסכמה של המנוח ושל עו"ד פלג בע"פ ולפיה הוא מתיר השימוש באותם כספים לצורך תשלומי מיסים, היטלים ותשלומים דומים נוספים (סע' 4 לבקשת ההצטרפות), במקרה זה של החברה, כפי שהיה בדיוק ביחס לקבוצת הרכישה.
175. שלישית, ובשונה מעניין בשארי, בענייננו לא נחתם לבסוף הסכם ביטול, ודומה כי עובדה זו הייתה גם היא חלק ניכר מכך שכרוניקת האירועים קרתה כפי שקרתה. בעניין בשארי נחתם הסכם הביטול והיה על הנאמן להשיב את הכסף בו בעת, אולם הוא לא עשה כך ומשכך פעל שלא בתום לב ושלא כעו"ד סביר. רביעית, התנהלות החברה בזמן אמת הייתה כשורה (עד למועד ה"פיצוץ" בפגישה שהתקיימה ביום 25.11.18). עו"ד פלג הכירה את מנהליה היטב לאורך שנים ופעלה מולם ועמם באופן מקצועי במסגרת מספר פרויקטים, כך שלא היה לא מקום לחשוד בהתנהלותם או ביושרם שעה שהבטיחו לה שידאגו להשבת הכספים למנוח ולתובעת. זאת, בניגוד לעניין אליהו, שם קבעה השופטת פלינר מפורשות כי הנאמן כלל לא הכיר את החברה שעל כספיה היה נאמן, ואף משווה מפורשות למצב אחר בו: "… מדובר במערכת יחסים רבת שנים בין לקוח לעורך דין, כשלעורך הדין היכרות מוקדמת עם החברה; דפוסי ההתנהגות שלה; האורגנים הפועלים בשמה; הרקורד שלה." נסיבות אלה לדבריה אינן גורעות מחובת הזהירות, אולם יש בהן כדי לקבוע רמת זהירות שונה מהמקרה בעניין אליהו. ועוד יש להוסיף, כי עו"ד פלג אמנם ניהלה את חשבון הנאמנות, אולם הכל היה בהתאם להוראות מנהלי החברה והפרויקט, והיא לא עסקה בענייניה הכספיים של החברה, כמו גם וודאי שאין זה מתפקידה לשמש כרואת החשבון שלה.
176. לבסוף, אתייחס גם לטענת התובעת (שחזרה גם במסגרת סיכומיו של אמיר בנו) הנוגעות לסע' 13 לחוק. וזו לשונו של הסע':

"נאמן לא ירכוש לעצמו או לקרובו נכס מנכסי הנאמנות או כל זכות בו, לא יפיק לעצמו או לקרובו טובת הנאה אחרת מנכסי הנאמנות או מפעולותיה, ולא יעשה דבר שיש בו סתירה בין טובת הנאמנות לבין טובתו שלו או של קרובו.

(ב)"קרוב" של נאמן, לענין סעיף זה –

(1)בן זוגו;

(2) …."

177. לטענתה של התובעת, עת העבירה עו"ד פלג את הכספים מחשבון הנאמנות לטובת השבת ההלוואה לבן זוגה, הפיקה טובת הנאה לה או לקרובה. משכך, הפרה עו"ד פלג את הוראות הסע'. אני מוצא לדחות טענה זו. זאת מן הטעם שלא מצאתי כי השבת ההלוואה שנעשתה בהתאם להסכם עליו אין עוררין, נעשתה שלא כדין ואף לא מצאתי כי היא מהווה כל טובת הנאה. כך, אני מקבל את טענתה של עו"ד פלג בעניין זה ולפיה דין השבת ההלוואה לבעלה הוא כדין השבת הלוואה לבנק או גורם מימון אחר. כך או כך, טובת הנאה אין כאן. זאת ועוד, השבת ההלוואה באמצעות חשבון הנאמנות ע"י עו"ד פלג נעשתה בטרם ידעה על המעילות בחברה ועל העובדה שמסירת הדירות לדיירים מתעכבת, ומשכך אין בה כל פסול ובוודאי שאין לומר כי עו"ד פלג פעלה בעניין בחוסר תום לב. כל זאת, שעה שנציגי החברה מודעים להעברות אלה ומתירים אותן. ממילא, גם ברמה העובדתית הוכח כי אפילו קרן ההלוואה לא הושבה מחשבון הנאמנות וחשבון החברה.
178. הנה כי כן, הוכח כי עו"ד פלג לא ניהלה את כספי הרוכשים והחברה, כמו גם לא גרפה לעצמה מכספי החברה (וזאת, לעומת אליעזר ואמיר בנו כאמור). השאלה האם שימשה כנאמנת על כספי התובעת והמנוח בשלב שלאחר ביטול קבוצת הרכישה, כמו גם לאחרשיחת הטלפון עם המנוח במסגרתה ניתנה ההרשאה לשימוש בפיקדון והוסברה משמעות השינוי מקבוצת הרכישה להקמת חברה, מוטלת בספק רב. אולם גם אם אכן ניתן לומר כי שימשה כנאמנת, הרי שלא מצאתי כי פעלה באופן שאינו סביר ושלא תוך שקידה ראויה. היא אכן הייתה מי שניהלה את חשבון הנאמנות, אולם הוכח כי כל פעולותיה בחשבון זה נעשו בהתאם להוראותיהם של אליעזר, אמיר בנו, אמיר ז"ל ולבקוביץ' – אשר בניגוד לטענות חלק מהם, היו מודעים כולם לקיומו של אותו חשבון – וכי לא עשתה כל פעולה על דעת עצמה. עוד נמצא, כי העובדה שניר פלג – בעלה של עו"ד פלג – הלווה לאליעזר ולבקוביץ' כ-2.5 מיליון ₪ לצורך מימון רכישת המגרש, לא היוותה כל טובת הנאה. על כן, אין זה המקרה שבו ניתן לומר כי עו"ד פלג התרשלה בטיפול בחשבון הנאמנות.
179. נוכח האמור, נדחית התביעה כנגד עו"ד פלג.

 

אחריותו של לבקוביץ'

180. במסגרת סיכומיו, טען לבקוביץ' כי לא זו בלבד שלא היה בעל מניות בחברה, אלא שמעולם לא ניהל עם התובעת או עם המנוח דין ודברים אודות הפרויקט, או נתן להם הבטחה כלשהי בדבר העסקה וכדאיותה. משכך, לא ניתן לטעון כי הפר הבטחה או הסכם זה או אחר ויש לדחות את התביעה כנגדו.
181. אכן, מצאתי כאמור כי על אף שתפקידו ומעורבותו המדוייקים של לבקוביץ' בחברה אינם וודאיים, ברי כי הוא לקח חלק בניהולה ובניהול כספיה. כמו כן, לבקוביץ' חתם על ערבות להסכם המכר שבין אליעזר ואמיר בנו. חרף האמור לא מצאתי מקום לחייבו בתביעה דנן.
182. ראשית, לא הוכח כי לבקוביץ' פעל מול המנוח לאחר בקשת הביטול על ידו, ועל אף שהדבר אפשרי אין באפשרותי לקבוע כי הוא הוכח במאזן ההסתברויות הנדרש. משכך, לא ניתן לקבוע כי לבקוביץ' הציג בפניי התובעת או המנוח מצג שווא. כמו כן, התובעת לא טענה לחיובו של לבקוביץ' מכוח ערבותו להסכם המכר, ומשכך איני נדרש לסוגיה זו. לבסוף, ברי כי כל האמור ביחס לאמיר בנו, שוש ואמיר ז"ל בשל היותם אורגנים של החברה המסתתרים מאחורי מסך ההתאגדות, נכונים ביתר שאת ביחס ללבקוביץ' אשר מידת מעורבותו בחברה לא ברורה דיה.
183. משכך, התביעה כנגד לבקוביץ' נדחית.

 

 

סוף דבר

 

184. ענייננו בתביעה כספית של התובעת על סך של 1,177,000 ₪: בגין הפקדתם של 600,000 ₪ יחד עם בעלה המנוח לשם רכישת דירה; 500,000 ₪ בגין הפסד רווח עתידי; 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.
185. התביעה הוגשה כנגד מספר גורמים: החברה, מורשיה ומנהליה של החברה, בעלי המניות בחברה וכן היועצת המשפטית של החברה. באשר לחברה מצאתי כי היא אכן חבה בהשבת כספי הפיקדון, בהם עשתה שימוש לצרכיה, וזאת מבלי שהעניקה כל תמורה לתובעת ולמנוח. כמו כן, לא מצאתי לקבל את הודעות צד ד' שהוגשו על ידה. באשר למנהלי החברה – אמיר בנו ואמיר ז"ל (שהיה גם בעל המניות בחברה), מצאתי כי אין לחייבם. זאת, חרף העובדה שמחומר הראיות עולה תמונה עגומה לפיה משך אמיר בנו כספים רבים מהחברה עוד בטרם הושלמה בניית הדירות וביודעו כי לחברה חוב קיים לתובעת ולמנוח. עם זאת, התובעת לא הוכיחה כי קיימת תשתית משפטית המאפשרת לחייבו כלפיה, וזאת על אף שנהג כלפי החברה עצמה באופן בעייתי בלשון המעטה. דברים אלה נכונים גם ביחס לאמיר ז"ל – אשר לגביו לא מצאתי חלילה כי פעל שלא ביושר בכספי החברה, אולם מצאתי כי התנהל אל מול המנוח בניסיון למצוא עבורו דירה אחרת חלף דירת הדופלקס ש"סומנה" עבורו, וכן בבקשתו לבטל את העסקה ולחזור בו ממנה. גם לגביו כאמור לא מצאתי כי הונחה התשתית המשפטית לחיובו, וזאת בשים לב לעובדה שפעל כאורגן בחברה. לעניין אליעזר – הרי שכנגדו ניתן פסק דין בהיעדר הגנה זה מכבר ומשכך לא נדרשתי לדון בסוגיה, אולם הכרעתי (והכל בהתאם להודאתו שלו) כי אף הוא משך מכספי החברה ושלשל רווחים לכיסו הפרטי, והכל שעה שהוא יודע על קיום החוב לתובעת ולמנוח.
186. באשר לבעלי המניות – מלבד אמיר ז"ל, הייתה כאמור גם שוש בעלת מניות בחברה. עם זאת, לשוש לא היה כל קשר לנעשה בחברה והיא הייתה "אשת קש" בלבד. משלא הורם מסך ההתאגדות הרי שלא נמצא כל מקור לחיובה. לבסוף, ביחס ליועצת המשפטית של החברה – עו"ד פלג, שמצאה את עצמה בליבת יריעת המחלוקת, גם לגביה מצאתי לדחות את התביעה. זאת, מאחר שמצאתי לקבל את גרסתה לפיה עשתה שימוש בכספי הפיקדון בהוראת המנוח ולאחר שהסבירה לו כי קבוצת הרכישה לא תצא אל הפועל וכי הפרויקט עתיד לקום במסגרת יזמית של חברה. עוד מצאתי לקבל את גרסתה כי פעלה בחשבון הנאמנות באופן אמין שאינו מטיל בה כל דופי, וכי עשתה בו שימוש לצרכי החברה בלבד והכל בהתאם להוראות נציגי החברה והמורשים בה. כמו כן, מצאתי כי לטעמי בשלב שלאחר ביטול קבוצת הרכישה ושיחת הטלפון עם המנוח, לא שימשה עוד כנאמנת על כספי הפיקדון, וכי ממילא לא התרשלה בתפקידה. כל זאת, גם בשים לב לעובדה שפעלה להשיב את כספי ההלוואה לרכישת המגרש מחשבון הנאמנות לבעלה – ניר פלג.

 

הוצאות המשפט

187. תקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות) קובעת את תכלית פסיקת ההוצאות: שיפוי בעל הדין על הוצאותיו בהליך בהתאם לתוצאותיו, להתנהלות הצדדים והמשאבים שנדרשו, כאשר הלכה למעשה ענייננו בהכוונת התנהגות בעלי הדין. דברי ההסבר לתקנות החדשות, מדגישים כי אין מדובר בהכרח בפסיקת הוצאות לטובת בעל הדין שזכה, שכן ישנם מקרים שבהם דווקא בעל דין זה התנהל ברשלנות והאריך את ההליך שלא לצורך.

וכך נקבע בתקנה 151 לתקנות:

"(א)           חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, כמשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.

(ב)          החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין.

(ג)          סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו."

188. כן מורה אותנו תקנה 152 לתקנות כי –

"בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור."

כלומר: ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות "סבירות והוגנות".

189. מושכלות יסוד הן מימים ימימה כי – "באופן עקרוני המפסיד הוא שנושא בהוצאות המשפט של הזוכה בדין" (בג"ץ 891/05, תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא, פס' 14-13, כב' הרשם (כתוארו אז) יגאל מרזל, 30.6.05). כן ר': י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 540-541.
190. פסק הדין המנחה לעניין פסיקת הוצאות הוא פסק דינו של כב' הרשם יגאל מרזל (כתוארו אז) בע"א 2617/00‏ ובג"ץ 891/05 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נצרת עילית (30.6.2005, להלן: עניין מחצבות כינרת) – "כעניין שבעיקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות…"
191. בעניין מחצבות כינרת נקבעו מספר קריטריונים, כאשר ניתן לומר ששיקולים אלו מעוגנים במסגרת הוראות תקנה 153(ג) לתקנות, כדלקמן:

"בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש."

192. בהינתן כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כלל הקריטריונים שלעניין חיוב בהוצאות, ונוכח כלל השיקולים לחיוב בהוצאות, ובכלל זה: התעריף המינימלי המומלץ, התשלום בפועל של הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד, התנהלות הצדדים במהלך ההליך, ובשים לב לגישת התקנות החדשות, הקובעות כי יש מקום לקבוע הוצאות ריאליות, כמו גם בשים לב לאמור בתקנה 152 לתקנות בדבר החובה לחייב בהוצאות סבירות והוגנות, אא"כ מצא המותב טעמים מיוחדים שלא לפעול כך, אני מורה כדלקמן:
193. התובעת תישא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד של עו"ד פלג בסך של 59,250 ₪. זאת, מאחר שהוכח כי התביעה נגדה הוגשה שלא בצדק, ותוך טענות סותרות של התובעת בעצמה ביחס לחלקה ואחריותה של עו"ד פלג, כמו גם העובדה שקשה להתעלם מכך שזו הוספה כנתבעת לכתב התביעה רק לאחר שהובן כי היא נתבעת ממנה ניתן יהיה להיפרע, אולם תוך הבנה כי לא דבק רבב בהתנהלותה. כמו כן, תישא התובעת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד של לבקוביץ' בסך של 30,000 ₪. זאת, מן הטעם שעל אף שהתביעה כנגדו נדחתה, הרי שהוכח כי היה שותף פעיל בניהול החברה וכספיה, ואף הטענה כי הבטיח למנוח הבטחות כאלה ואחרות לא נשללה מן היסוד. משכך, אין באפשרותי לקבוע כי הגשת התביעה כנגדו הייתה מופרכת ונעשתה שלא בצדק, וזאת בניגוד לאמור ביחס לעו"ד פלג.
194. מנגד, לא מצאתי לחייב את התובעת בהוצאותיהם של אמיר בנו ושוש סוהם. בעניין זה, אין לי אלא לראות בשוש ואמיר בנו כאחד, שכן שוש כאמור לא הגישה כל תצהיר ולא התנהלה כלל במסגרת ההליך, ובשים לב לעובדה שגם בהליך זה ניתן לומר כי הייתה "אשת קש" של אמיר בנו. ביחס לאמיר בנו, מצאתי כי זה שיקר לאורך ההליך כולו, ביקש להטעות את בית המשפט בגרסאות שקריות וכוזבות, ואף ביקש "להפנות את האש" כלפי עו"ד פלג על אף שידע כי פעלה כדין. כמו כן, אני מוצא שלא לפסוק הוצאות לטובתו בעיקר נוכח העובדה כי הוכח שמשך מכספי החברה והותיר אותה מבלי יכולת להשיב חובותיה, בין היתר לתובעת והמנוח, ומשכך דומה כי התביעה כנגדו הוגשה בצדק. העובדה כי התביעה נדחתה כאמור, נובעת מטעמים משפטיים.
195. באשר לחברה ולאליעזר, ובשים לב לעובדה כי התביעה כנגדם התקבלה: אני מורה כי על החברה, לגביה התקבלה התביעה בחלקה, לשאת בהוצאות המשפט ושכ"ט של התובעת בסך של 40,000 ₪. באשר לאליעזר, הרי שהלה חויב זה מכבר גם בשכ"ט בסך של 57,690 ₪.
196. באשר להודעות צד ג', ד', ה' ו-ו': אלה כאמור נדחו כולן. עם זאת, מאחר שלא מצאתי כי היה כל מקום להגשת ההודעות כלפי עו"ד פלג, הרי שאני מוצא לחייב את מגישי הודעות אלה – לבקוביץ'; החברה ואמיר ז"ל; ואמיר בנו ושוש סוהם; בהתאמה – בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכומים הבאים: לבקוביץ' בסך של 10,000 ₪; אמיר בנו ושוש סוהם בסך של 20,000 ₪ והחברה ואמיר ז"ל בסך של 10,000 ₪. זאת בשים לב לעובדה כאמור, שעל אף שהיה זה לבקוביץ' מי שביקש להכניסה לכתחילה להליך, הרי שהוא חזר בו בהמשך הדרך ואף הודה ברחל ביתך הקטנה כי ידע שעו"ד פלג לא מעלה בכספי החברה. מנגד, המשיך אמיר בנו במסע ההשמצות ובהטלת האשמה והאחריות עליה, והכל שעה שהוא עצמו המשיך ליהנות מכספי החברה.
197. באשר ליתר ההודעות שהוגשו, כנגד אמיר בנו ושוש סוהם (הודעות צד ג', ד' ו-ו'); כנגד לבקוביץ' (הודעות צד ד', ה' ו-ו'), וכנגד אמיר ז" והחברה (הודעות צד ג', ה' ו-ו'), הרי שלא מצאתי לחייב את המודיעים בהוצאות בגין שליחתן.

 

 

תוצאה

198. כאמור, התביעות כנגד אמיר בנו, שוש, עו"ד פלג ולבקוביץ' נדחות. התביעה כנגד החברה מתקבלת בחלקה, ביחס לרכיב התביעה הכולל את כספי הפיקדון בלבד: היינו, סך של 600,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (סה"כ 627,000 ₪ בהתאם לסעד לו עתרה התובעת). פס"ד בהיעדר הגנה ניתן זה מכבר כנגד אליעזר, על מלוא סכום התביעה – 1,177,000 ₪. החברה ואליעזר יישאו בתשלום הסכומים האמורים ביחד ולחוד.
199. באשר לשאלת ההוצאות: על התובעת כאמור לשאת בהוצאותיה של עו"ד פלג בסך של 59,250 ₪ ושל לבקוביץ' בסך של 30,000 ₪. מנגד, על החברה לשאת בהוצאותיה של התובעת בסך של 40,000 ₪, וזאת בשים לב לעובדה כי התביעה כנגדה התקבלה באופן חלקי בלבד. כמו כן, על אמיר בנו ושוש סוהם לשאת בהוצאותיה של עו"ד פלג לשם הגנתה מפני הודעת צד ה' שנשלחה על ידם בסך של 20,000 ₪, ועל לבקוביץ' והחברה (יחד עם אמיר ז"ל) לשאת בהוצאותיה לשם הגנתה מפני הודעת צד ד' שנשלחה על ידם בסך של 10,000 ₪ כל אחד.
200. באשר להוצאות העדים – כלל הצדדים יישאו בהוצאותיהם.
201. באשר לבקשתו של לבקוביץ' בסיכומיו להסרת העיקול שהוטל על חשבונו לבקשת התובעת ובהתאם להחלטה של כב' הרשמת נעמה פרס מיום 13.5.20, הרי שזו מתקבלת ואני קובע כי יש להסירו.

 

זכות ערעור כדין.