בית המשפט קבע: גדעון לוי לא אמר אמת ב"עלילת חומש"
בית משפט השלום בבת ים פסק כי העיתונאי גדעון לוי, במאמרו ששודר בערוץ 13 לפני כשנתיים, הציג תמונה לא נכונה של אירועים אשר התרחשו לכאורה בישיבת חומש. לפי טענותיו של לוי, תלמידי ישיבת חומש תלו נער פלסטיני בשם טארק זביידי על עץ, שרפו את כפות רגליו וריססו את פניו בגז מדמיע. אלא שבית המשפט קבע כי טענות אלו אינן נתמכות בראיות שהוצגו בתיק, וכי סביר להניח שהאירוע המתואר כלל לא התרחש.
פרטי האירוע והפרכתו
לאחר פרסום הדברים, הוגשה תביעת לשון הרע על ידי ראש ישיבת חומש, הרב אלישמע כהן, ומנהל הישיבה שמואל וונדי. באמצעות עו"ד מנשה יאדו מארגון חוננו, הוגשה תביעה בסך 500,000 ₪ נגד לוי. במהלך הדיונים בבית המשפט, הציג עו"ד יאדו מספר ממצאים שהפריכו את דבריו של לוי מכל וכל.
לוי טען כי זביידי הגיע לעשות פיקניק סמוך לחומש וכי תלמידי הישיבה תלו אותו מידיו על עץ, שרפו את רגליו וריססו את פניו בגז מדמיע. אולם, עו"ד יאדו הציג בדיון תמונה של זביידי לאחר האירוע בתוך ג'יפ צה"לי, כאשר עיניו פקוחות לרווחה, מה שסתר את הטענה כי רוסס בגז מדמיע והיה כמעט מעולף. בנוסף, דו"ח צה"לי לא ציין כי היה שימוש בגז מדמיע באירוע.
כמו כן, עו"ד יאדו הציג מסמך רפואי מבית חולים פלסטיני מיום האירוע, אשר לא הזכיר כלל את קיומן של כוויות, ובכך הפריך את הטענה לשריפת רגליו של זביידי. בנוסף, מ"פ הגזרה ציין בפני עו"ד יאדו כי זביידי הודה בתשאול שנערך לו כי הגיע למקום עם חבריו לזרוק אבנים לעבר תלמידי הישיבה, ולא לטיול סתמי כפי שטען לוי.
החלטת בית המשפט – בחקריתו הנגדית לא הצליח גדעון לוי להסביר מדוע לא הביא את זביידי להעיד על מה שקרה לו לטענתו, מה שהשאיר את העלילה ללא כל גיבוי ראייתי קביל. על אף שהממצאים שהוצגו על ידי עו"ד יאדו קבעו כי לוי לא אמר לשון הרע על יחידים אלא על ציבור, דחה בית המשפט את תביעת הפיצויים. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי לוי לא הוכיח את טענותיו לגבי ישיבת חומש והראיות שהוגשו מפריכות אותן.
עו"ד יאדו התייחס לפסיקת בית המשפט ואמר: "עלילת חומש של גדעון לוי הופרכה עד היסוד. בית המשפט קבע שלא עומדות ללוי לא הגנת אמת דיברתי ולא הגנת תום הלב. השקר בדבר כוויות חמורות כביכול הופרך במסמכים רפואיים, השקר בדבר עילפון וגז מדמיע הופרך בתמונה מהשטח ומיומן המבצעי הצבאי. גדעון לוי, העיתונאי המפורסם, לא שימש כאן יותר משופר של עלילת כזב מפוקפקת של שונאי ישראל, אותה עיטר הוא באמירות אנטישמיות, וממנה הוא לא חוזר כלל, גם לאחר שכשל להוכיחה ולאחר שהופרכה היא בבית המשפט".
פסק הדין של בית משפט השלום בבת ים מציב אתגר לעיתונאים ואנשי תקשורת לוודא כי דיווחיהם מבוססים על עובדות מוצקות ומאומתות. הפרשה מזכירה לנו את החשיבות של תקשורת אחראית ואמינה, במיוחד במקרים רגישים כגון זה.