המאבק השקט: מניעת אובדנות בקרב הלומי הקרב בישראל

דיון חשוב בוועדת העבודה והרווחה: מניעת אובדנות בקרב הלומי קרב

מ"מ יו"ר הוועדה ח"כ אלמוג כהן: "אם לא נדע למצוא ולטפל באנשים שניצלו בקרב – הם יפלו בבית" ועדת העבודה והרווחה של הכנסת קיימה דיון משמעותי בנושא מניעת אובדנות בקרב הלומי קרב, לאור העלייה במקרים הללו. הדיון נערך לבקשת חברי הכנסת עידן רול, לימור סון הר מלך, שרון ניר ומתן כהנא, ובו נדונו דרכי הפעולה הנדרשות לזיהוי וטיפול באנשים אלו.

דברי חברי הכנסת

מ"מ יו"ר הוועדה ח"כ אלמוג כהן הדגיש את חשיבות הדיון והזהיר מפני הצונאמי של תגובות הקרב ו-PTSD שעדיין לא החלו: "חשוב שלאחר כל אירוע יהיה לא רק תחקיר מבצעי אלא גם תחקיר נפשי. שיהיה מי שידע לאתר את מי שנמצא במצוקה ולתת מה שצריך."

ח"כ עידן רול הוסיף: "פציעות שקופות הן פציעות לכל דבר. ההכרה בקיומן של הפציעות הללו היא בעלת ערך עצום, אך יש לפעול לאיתור פרואקטיבי שלהן ולא רק לאחר שהמצב מחמיר."

ח"כ לימור סון הר מלך ציינה כי ניתן למנוע מקרי אובדנות באמצעות זיהוי מוקדם של הסימנים ומתן מענים שיקומיים.

ח"כ מתן כהנא סיפר על מקרה אישי של לוחם שנטל את חייו בעקבות העומס הנפשי: "המדינה צריכה לעשות מה שנדרש כדי להציל חיים ולהעניק ללוחמים את התמיכה הנדרשת."

נתונים ועדויות

נציגי צה"ל ואגף השיקום הסכימו כי קיים קושי לאתר ולתת מענה למי שלא פונה מיוזמתו לקבלת סיוע. נועה רופא מאגף השיקום במשרד הביטחון ציינה כי מתוך כ-70,000 מטופלים באגף השיקום, כ-21,000 מתמודדים עם קשיים נפשיים.

סא"ל עוזי בכור, מפקד היחידה לתגובות קרב בחיל הרפואה, דיווח על עלייה פי שלוש במספר הפניות בעקבות המלחמה הנוכחית: "אנחנו נותנים טיפול לחיילים משוחררים וכיום מתמודדים עם עלייה של יותר מפי 3 במספר הפניות. אנחנו יודעים לומר שבארץ וגם בעולם אוכלוסייה של חיילים משוחררים היא בסיכון של פי 2 לאובדנות ובמקרים של מתמודדי PTSD הסיכון עולה משמעותית. המודעות היום היא שונה ובממוצע כל חייל שלישי שמשתחרר מצה"ל ראה קב"ן במהלך השירות. לצד זאת עדיין חשוב להדגיש ולהביא לכך שמפקד או חבר שמזהים מישהו במצוקה ידעו להתריע לגורמים הרלוונטיים כדי שאותו אדם יקבל את המענה הנדרש".

נדב וירש, פורום יהלומי הקרב , הביע את התסכול מהביורוקרטיה:85% מרפורמת נפש אחת לא כתובה על קטועי נפש אלא על פצועים פיסיים. אנחנו מגיעים לכאן פעם אחר פעם ומבקשים שיקום, מהות, משמעות, תעסוקה, שיהיה לנו אור, למה לקום בבוקר. להלומי קרב אין סיבה לקום בבוקר, הם מאבדים את כל המשמעות בחיים ומה שגורם לכאן זה גם הביורוקרטיה הקשה והמסואבת של משרד הביטחון. צה"ל עשה שינוי מבורך, אני שולח אנשים ליחידה לתגובות קרב ולאגף השיקום, הם עובדים ומטפלים אבל לא מצליחים להגיע לכולם. יש דוגמאות חיות לאנשים שמנובמבר עד עכשיו לא קיבלו פסיכיאטר. ההחלמה היחידה היא הכרה והוקרה. שאתם תוקירו את הלוחמים ותומכי הלחימה שעכשיו כרגע בשדה הקרב, תחסכו את הבושה ולתת להם כל מה שהם צריכים לקבל".

אבי אבוטבול, אב של הלום קרב קשה, הדגיש את חוסר האמון של הלומי הקרב במערכת: "עצם קיום הדיון הזה מראה על כישלון המערכת. מי שהיה מפקד בצבא יודע שהחיילים הלכו אחריו כי הם נתנו בו אמון. לצערי הלומי הקרב לא נותנים אמון במערכת. רפורמת נפש אחת לא ביטלה את ההפליה בין הלומי קרב והזכאויות שלהם לבין נכי צה"ל פיסיים. אתם בזים להלומי הקרב, אתם לא מטפלים בהם. אני לא יודע מה הסיבות אבל אני יודע מה התוצאות. לפני שנה הובטח כאן שיקימו איש קשר להלומי הקרב. לאחרונה גילינו שזה כבר קיים אבל רק לנכי חרבות ברזל. מה עם אלה שנפגעו קודם? הלומי קרב קשים לא מגיעים לכאן לדבר, הם לא רואים אור שמש. לא עובדים ולא מבלים. אתם כל הזמן מבטיחים הבטחות והמסכנים האלה כל הזמן חוטפים עוד ועוד מכה, בסוף הם הולכים ומתאבדים. נורא שחייל שלא נהרג בקרב בא הבייתה ומתאבד ואתם לא מסיקים את המסקנות".

פרופ' חגי חרמש, עמותת בשביל החיים, ציין כי צה"ל הוריד ב-80% את אחוז המתאבדים הודות לצעדים אקטיביים: "אחד הגורמים המרכזיים להתאבדות הוא דיכאון, שנמצא לרוב לצד ה-PTSD. צריך להקטין את הבדידות ולהגיע לאנשים."

הדיון הבהיר את הצורך המיידי בשיפור המענים והשירותים הניתנים להלומי הקרב, במיוחד במניעת אובדנות. ההמלצות כוללות חיזוק המודעות, הגדלת כוח האדם המטפל, ושיפור הזיהוי והטיפול בפרואקטיביות. הביורוקרטיה והפליה במתן זכויות חייבים לקבל מענה כדי להבטיח שהלוחמים יקבלו את התמיכה הנדרשת להם.