מאסר לפעילת השכונות שפי פז על מאבקה נגד המסתננים: האם האכיפה בישראל בררנית?
בית משפט השלום בתל אביב גזר היום עונש של 45 ימי מאסר בפועל על פעילת השכונות שפי פז, בת 72, אשר נלחמה במשך שנים נגד נוכחות המסתננים בדרום תל אביב. פז הורשעה בשורה של עבירות הקשורות למאבקה, כאשר כתב האישום המקורי כלל 14 סעיפים, אך לאחר דיונים משפטיים צומצם ל-6 סעיפי אישום בלבד. במקביל, דורון אברהמי, שהיה שותף למאבק לצד פז, נידון לעונש מאסר על תנאי בלבד.
שפי פז הפכה בשנים האחרונות לאחת הדמויות הבולטות במאבק נגד המסתננים באזור דרום תל אביב, כשהיא מובילה הפגנות ויוזמות ציבוריות רבות במטרה להעלות את המודעות הציבורית לבעיות החברתיות והביטחוניות שיצרו לדעתה אוכלוסיית המסתננים. ההחלטה להעמיד אותה לדין והעונש שהוטל עליה עוררו תגובות נרחבות בקרב הציבור, ובעיקר מצד גורמים המזוהים עם הימין הפוליטי.
יו"ר ועדת חוקה, חה"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), התייחס לפסק הדין באופן נוקב והביע ביקורת חריפה על מה שהוא מגדיר כ"אכיפה בררנית" בישראל. לדבריו: "במדינת חוק, אנשים שעוברים על החוק נענשים. אך במדינת ישראל של היום, אתה נענש אם אתה משתייך לצד 'הלא נכון'."
רוטמן ממשיך ומחזק את טענתו בכך שאם היה מדובר באדם מהצד הפוליטי השני, ההשלכות המשפטיות היו שונות לחלוטין: "אם אתה בצד הנכון, אתה יכול לצלם את עצמך מכל זווית עושה גרפיטי, ואפילו עם תוכן מסית, ולא יעשו לך כלום. כי במדינת ישראל מה שמשנה זה לא מה עשית – אלא מהי הזהות שלך."
המקרה של שפי פז, לפי רוטמן, מהווה תזכורת לכולנו על מהות הדמוקרטיה בישראל כיום. הוא מסיים את דבריו בקביעה כי האכיפה הבררנית הקיימת במערכת המשפט חייבת להשתנות, ומבטיח: "לא נוותר ולא נעצור."
המקרה של שפי פז מעלה שאלות מהותיות לגבי חופש הביטוי והמאבק הפוליטי בישראל. האם מדובר בפעולה משפטית נכונה המיועדת להגן על שלטון החוק, או שמא יש כאן שימוש באכיפה ככלי לדיכוי מחאה לגיטימית?
הפרשה ממשיכה להעסיק את הציבור, ומותירה אותנו עם השאלה הפתוחה – עד כמה החברה הישראלית מסוגלת להכיל דעות שונות ומחאות, מבלי להפעיל סנקציות משפטיות כלפי מי שמעז להשמיע קול שונה מהמוסכמות הפוליטיות של השלטון הנוכחי?