דין תורה לכל אחד: רוצים להכניס בתי הדין הרבניים לבוררות אזרחית

הכנסת דנה בהצעת החוק להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים לבוררות אזרחית: בין פלורליזם משפטי לחשש מהעמקת פערים

ועדת החוקה של הכנסת החלה היום (רביעי) לדון בהכנת הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ג-2023 לקריאה ראשונה. החוק, שיזמו חברי הכנסת משה גפני, יעקב אשר, ינון אזולאי וישראל אייכלר, מציע להרחיב את סמכות בתי הדין הרבניים לדון במחלוקות אזרחיות בהסכמה, תוך שימוש בדין תורה. ההצעה מעוררת ויכוח סוער בין תומכים למתנגדים, המתמקדים בשאלות עקרוניות של פלורליזם משפטי, שוויון, ותפקוד המערכת המשפטית.

עיקרי הצעת החוק ההצעה מבקשת לקבוע כי בתי הדין הרבניים יוכלו לשמש כבוררים במחלוקות אזרחיות, כאשר שני הצדדים נותנים לכך את הסכמתם. בית הדין הרבני יוכל לדון ולפסוק לפי דין תורה, תוך שמירה על המגבלות החוקיות. החוק נתפס כניסיון להחזיר את המצב שהיה נהוג עד 2006, אז בוטלה האפשרות הזו בעקבות פסיקת בג"ץ.

לדברי הדיין מאיר כהנא, יו"ר נציגות הדיינים הארצית:

"הרחבת מתן האפשרות לדון בדיני ממונות עלתה גם בעבר לא פעם, ועד 2006, הנוהג היה שניתן לדון בהסכמה וזה הופסק בפס"ד אמיר, אך אנחנו סבורים שצריך להחזיר זאת בהסכמה, כמו שעושים בעניין צוואות. משיקולים פוליטיים זה עולה כרגע כבוררות, ומבחינתנו מוטב מעט מאשר בכלל לא.

שלוש קבוצות עיקריות נפגעות מהמצב הקיים- הקבוצה שהולכת היום לבימ"ש, שם יש עומס רב, והייתה שמחה לבוא לבי"ד רבני מטעם המדינה. קבוצה נוספת- הולכת היום לבי"ד פרטיים וראוי שתוכל לקבל בי"ד שיוכלו לסמוך עליהם שהם של המדינה.  קבוצה שלישית היא קבוצה שנמנעת מלפנות לבימ"ש וכן תפנה לקבל סעד שיפוטי מבית דין של ישראל.

נכון להיות העומס נמוך ביחס לבימ"ש ואנחנו מקווים לעמוד בהוספת הבוררות. לפני 2006 כשהפרקטיקה הייתה נהוגה- 1% מהתיקים היה של בוררות, כך שההנחה היא שזה לא יטיל עומס כבד מאוד".

בעד או נגד

ח"כ משה גפני, יוזם החוק: "אני לא מבין על מה המחלוקת. כוונתי וכוונת המחוקקים גם בעבר הייתה שכשמדובר על שני אנשים שיש ביניהם ויכוח ממוני ומבקשים לדון באמצעות דיני תורה בהסכמה, שתהיה אפשרות לביה"ד המוסמך של המדינה לדון במקרה. אין לזה קשר לדיני אישות, לא ביקשתי שזה יחול בצורה גורפת, אלא כשיש שניים שמעוניינים- ידונו לפי דין תורה"

עו"ד ד"ר גור בליי, יועמ"ש הוועדה, הדגיש כי: "הצ"ח מעוררת שאלות לא פשוטות: בדברי ההסבר להצעת החוק מבססים את ההנמקה לה על הרצון לאפשר "פלורליזם משפטי" ואולם גם היום יש פלורליזם כזה- אין מניעה לכל מי שרוצה להתדיין בפני בתי דין פרטיים שפוסקים לפי דין תורה, לפנות לבתי דין אלה, וניתן להביא את פסק הבוררות של אותו בית דין פרטי לאישור בית המשפט המחוזי, ובכך פסק הבוררות מקבל תוקף כאילו היה פסק דין וניתן לממשו בהוצאה לפועל; השאלה פה אחרת: האם המדינה צריכה גם לממן ולספק לצדדים "שירותי בוררות" בבתי דין דתיים של המדינה בנושאים ממוניים"

 יו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן: החוק קובע שבמצב של לקונה פונים למשפט העברי. כך הורתה הוועדה הזו. אתה טוען שלא יהיה גוף ציבורי שניתן לשאוב ממנו במקרה של לקונה"

מוצע לקבוע שלבתי הדין הרבניים תהיה סמכות בוררות בעניין אזרחי היכול לשמש נושא להסכם, אם הצדדים הנוגעים בדבר הביעו את הסכמתם לכך. כחלק מהפעלת הסמכות רשאי בית הדין לדון ולפסוק לפי דין תורה.

ח"כ קארין אלהרר: "הקמתי קליניקה לסיוע לבתי דין בממונות כי היה קושי מאוד גדול לנשים להתדיין בבתי הדין הללו שהם פרטיים. כאן רוצים להשתמש בכספי מדינה כדי להרחיב את מוטת השליטה של המשפט העברי וזה לא הגיוני שהמדינה תממן בוררות שהצדדים לא הסכימו לה הסכמה מלאה מדעת, שהרי ידוע שיאמרו "כדאי לך לבוא לבוררות כי אם לא…", כמו שקורה בבתי"ד רבניים.

אם רוצים להקל על העומס, תמנו עוד שופטים. עושה רושם שהקואליציה לא אוהבת את שיטת המשטר והדין הישראלי ומנסה לשנות את השיטה ולהרחיב את המשפט העברי. למה המדינה צריכה לממן את הבוררות הזו? רוצים הצדדים יממנו לעצמם בורר, כמו שקורה בהרבה דברים.

האם נכון שערכאה שיפוטית תפעל כבורר? בימ"ש בד"כ ממנים בורר. מה קורה עם האגרות? מה קורה עם מנגנוני הייצוג- מי בוחר את זהות הבורר? איך זה מתיישב עם העומס האדיר בבתיה"ד כשהם הצהירו שיש להם עומס ואינם יכולים להתמודד עם סרבני גט. בבוררות יש ערעור? עיקרון העל הוא שאין שוויון בין גברים לנשים במערכת הזו, ואין שום רצון להרחיב את חוסר השוויון הזה. זה חלק מההפיכה שאומרת שהמשפט הישראלי לא בא לכם טוב ותעלימו אותו".

עו"ד ד"ר גור בליי, יועמ"ש הוועדה: "יש היום סמכויות שקבועות לבתיה"ד הרבניים בחוק ובהן סמכות ייחודיות בענייני נישואין וגירושין; סמכות ע"י כריכה; וסמכות מכוח הסכמת הצדדים לענייני מעמד אישי. בנוגע לסמכות ממונות, בפס"ד סימה אמיר נקבע כי בית הדין הרבני אינו מוסמך לעסוק בעניינים אזרחיים שאינם בתחום סמכותו העניינית, ולכן הצדדים אינם יכולים להסמיך אותו להכריע במחלוקת ביניהם במסגרת בוררות גם אם יש הסכמה. לכן הונחו הצ"ח שמבקשות לאפשר את הסמכות הזו בחקיקה. הוועדה דנה בהצ"ח פרטיות בנושא בכנסת ה-20, לקריאה ראשונה, והגיעו להסכמות בנושאים שונים . יש היגיון רב להשתמש בהסכמות הללו כבסיס להתקדם ממנו גם בהליך חקיקה זה.

ברמה הכללית עולות מספר שאלות מרכזיות עקרוניות- הראשונה היא השאלה הבסיסית ביותר לגבי יסוד החוק- האם המדינה צריכה לספק ולממן מנגנונים שיאפשרו "פלורליזם משפטי". בדברי ההסבר להצעות החוק נטען, כי קיים צורך של קבוצות רבות בקרב הציבור היהודי בישראל ליישב סכסוכים אך ורק בבתי דין הפוסקים על פי דין תורה, צורך שמשתלב בעקרון "הפלורליזם המשפטי", ולפיכך מן הראוי כי המדינה תעמיד לרשות ציבורים אלה את הכלים ליישוב סכסוכים בדרך המשפטית המקובלת עליהם.

התפיסה העומדת ביסוד דברי ההסבר מעוררת שאלות לא פשוטות, שהרי גם לפי המצב המשפטי הנוכחי, אין מניעה לכל מי שרוצה להתדיין בפני בתי דין פרטיים שפוסקים לפי דין תורה, לפנות לבתי דין אלה. יתירה מזאת, ככל שצדדים מסמיכים את בית הדין הפרטי כבורר לפי חוק הבוררות, ניתן להביא את פסק הבוררות של אותו בית דין פרטי לאישורו של בית המשפט המחוזי, ובכך פסק הבוררות מקבל תוקף כאילו היה פסק דין וניתן לממשו בהוצאה לפועל. במובן הזה, כבר מתקיים במדינת ישראל "פלורליזם משפטי" אף בלא חקיקת ההסדר המוצע בהצעת החוק.

הצעת החוק מבקשת ללכת צעד נוסף מעבר לזה, כי היא מציעה שהמדינה תספק ותתקצב מהקופה הציבורית פלורליזם מהסוג הזה לאפשר לבתי דין דתיים במימון המדינה לספק שירותי בוררות כאלה. זו השאלה הערכית שהוועדה צריכה להידרש לה".

היו"ר רוטמן: החוק קובע שבמצב של לקונה פונים למשפט העברי. כך הורתה הוועדה הזו. אתה טוען שלא יהיה גוף ציבורי שניתן לשאוב ממנו במקרה של לקונה".

 עו"ד ד"ר בליי: בדיני ממונות עיקר התיקים מתנהלים במשפט הישראלי, גם לפי חוק יסודות המשפט הם מגיעים למשפט עברי רק במצב של חסר/לקונה, ולכן הרבה יותר הגיוני לפתח את המשפט העיקרי – המשפט הישראלי, ולא להשקיע דווקא את המשאבים של המערכת המשפטית הראשית במשפט העברי שהוא מסייע רק במצבי לקונה. התפיסה היא שלא הולכים ללקונה כשיטה, אלא כמערכת מנסים להסדיר את הדברים בדרך המלך.

"שאלה נוספת העולה במקרה זה היא המתח שיכול להיווצר בין התפיסה הפלורליסטית, שמבקשת להכיר בייחודיות של הקהילה ובערכים הפנימיים שלה, לבין עקרונות יסוד של שיטת משפט המודרנית. עימות כזה יכול לבוא לידי ביטוי, כשהערכים המקודמים על ידי קהילה ספציפית מתנגשים עם עקרונות יסוד של שיטת המשפט המודרנית, כדוגמת עקרון השוויון. עימות אפשרי שכזה, עלול להיווצר גם במסגרת ההסדר המוצע, שכן, במקרים מסוימים, החלת הדין הדתי בסכסוכים אזרחיים, עלולה לפגוע בזכויות,  בהגנות ובתפיסות יסוד אחרות שנקבעו על ידי המחוקק. למשל, החלת הדין הדתי עלולה, בעניינים מסוימים, להתנגש עם עקרון השוויון כלפי נשים שמעוגן בחוק שיווי זכויות האשה, עם חוקים שנועדו להגן על עובדים ולהעניק להם זכויות, עם חוקים שמעניקים הגנות מיוחדות לאוכלוסיות מוחלשות, דוגמת אנשים עם מוגבלות ועוד.

כדי למתן את עוצמתו של המתח האמור, ניתן לשקול אימוץ הוראה דומה לזו שהוצעה בעבר בתזכיר חוק ממשלתי ולפיה פסיקתו של בית הדין הרבני לפי דין תורה לא תוכל לפגוע בזכות מהותית של בעל דין לפי חוק שיווי זכויות האישה, לפי חוקי מגן המעניקים זכויות לעובדים או לפי חוקים המעניקים הגנה לאדם עם מוגבלות. יצוין, כי בדיונים שהיו בהצעת החוק הזהה בכנסת ה- 20, הוסכם להוסיף הוראה מעין זו.

סוגיה נוספת היא הסכמת הצדדים- לפי ההסדר המוצע, תנאי הסף שמאפשר לבתי הדין הרבניים לדון כבוררים בעניינים אזרחיים, הוא הסכמה בכתב של כל הצדדים הנוגעים בדבר. הסוגיה של הסכמת הצדדים טומנת בחובה שאלות מורכבות בשני היבטים: הראשון – הצורך לוודא שהצדדים מבינים את מלוא המשמעויות שיש להסכמתם; השני – הצורך לוודא שמדובר בהסכמה אמיתית וחופשית, שאינה נובעת מלחצים חברתיים של הקהילה הדתית שבה חברים הצדדים. צריך לתת את הדעת גם למצבים שבהם יש פערי כוחות מובהקים למשל – בין מעביד לעובדיו. האם שם ניתן לומר שיש הסכמה אמיתית של העובד?

לפי הנוסח המוצע, מספיק שצד אחד מסכים לבוררות בבתי הדין כדי שהצד השני יקבל דף עם חותמת המדינה ששואל אם גם הוא מסכים. עולה פה שאלה האם הדבר הזה לא יוביל להפעלת לחץ ופוגם בהסכמה החופשית. גם בנושא זה היו הסכמות מסוימות שהגיעו אליהם בכנסת ה-20 ומוצע לבחון אם ניתן לאמצן גם פה.

סוגיה נוספת היא יצירת עומסים על בתי הדין הרבניים- במהלך השנים, טענו נציגי בתי הדין הרבניים בפני ועדת החוקה, כי העומס המוטל על כתפי הדיינים הוא גדול מאוד. כן נטען, כי יש חוסר רב בדיינים, בשל העדר פרופורציה בין הגידול במספר תקני הדיינים לגידול באוכלוסייה ובשיעורי הגירושין. ככל שיאושר התיקון המוצע, יתווסף על העומס האמור מאות רבות אם לא למעלה מכך, של תיקים אזרחיים, שהטיפול בהם ידרוש זמן שיפוטי רב, והוא עלול לבוא על חשבון הטיפול בתיקי הנישואין והגירושין המצויים כיום בסמכות בתי הדין, במיוחד בתקופה של קיצוצים".

ח"כ מירב כהן: "אני רוצה לחיות במדינה ליברלית וזו נקודת המוצא. במדינה ליברלית, אדם דתי יכול לקבל את כל השירותים והזכויות. ככל שזה יתרחב ותהיה מדינת הלכה, כשאתם תהיו הרוב והדין יהיה דין תורה, האם תממן מכספי המדינה בי"ד ליברלי? בעיה נוספת היא יצירת מדינה בתוך מדינה. יש מערכת חינוך נפרדת לציבור ממלכתי ושאינו ממלכתי, ויוצרים מערכת משפט נפרדת וכירושלמית אני יודעת טוב מאוד לאן זה הולך- בעיר של יותר ממיליון אנשים אין רוב ממלכתי ולכל אחד מערכות נפרדות והעיר ניצבת בפני קריסה כלכלית וזה הכיוון שאליו הולכים.

אומרים שמערכת בתיה"ד עובדת טוב אב עברתי על הנתונים ונמצא שיותר משליש מהתלונות לגביהם נמצאות מוצדקות, בקטגוריה של התלונות החמורות ביותר, אם זה בענייו ניגוד עניינים ועוד.

לגבי בוררות מתוך בחירה- זה מזכיר את הדיון על קווי מהדרין. נשים יושבות מאחור גם אם לא ירצו, כי אם לא- יהיה להן מאוד לא נעים. בסוף זה לא מתוך בחירה חופשית ודין תורה יכול לפגוע מאוד בזכויות נשים, עובדים ולהט"ב, ואם יש עומס בבימ"ש- למה הממשלה מעכבת מינוי שופטים. המדינה צריכה להישמר כמדינה יהודית ליברלית ודמוקרטית".

ח"כ גלעד קריב: "בניגוד לטענות על חוסר נכונות המדינה לתמוך בפיתוח המשפט העברי- המדינה תומכת בצורה מאוד מאסיבית ביכולת של אנשים המעוניינים לדון בסכסוך ביניהם על פי דין תורה ואי אפשר לזרות חול בעיניי הציבור. דרך מערך שירותי הדת במועצות הדתיות המדינה מפעילה בתי"ד ממונות, בעוד שאם אני לא רוצה דין תורה עליי ללכת לשלם שכר בורר ורק בתחום של הדין העברי באה המדינה והקימה מערך בת"יד ממונות. המערך כפול- חלקו במועצות הדתיות שהוא מערך סטטוטורי שלטוני וחלק נוסף הוא שהמדינה תומכת כספית בבת"יד פרטיים לממונות. אבקש מסמך ממ"מ מקיף שבוחן לא רק כמה כסף יש בתקנה, אלא בכמה מועצות דתיות יש בתי דין לממונות וכמה בתי דין פרטיים המדינה תומכת שכן אחד הדברים העיקריים הוא מניעת כפל תמיכה.

את שאלת ההסכמה בחקיקה יש לבחון בהקשר לפערי כוחות והדיון המרכזי הוא מתי אפשר לסמוך על ההסכמה. יש שני מקומות מובנים שבהם נשאלת שאלת פערי הכוחות המובנים ביחס להסכמה- התחום האחד הוא גירושין. כשיש צד אחד שרוצה את הגט וצד שני שלא רוצה, נוצר פער כוחות. זו הסוגיה בפס"ד אמיר. בתמורה למתן הגט, אותו צד יכול להחתים על הסכמה בכפייה. התחום השני הוא דיני עבודה. הצ"ח לא אומרת ששני הצדדים צריכים להסכים מרצונם, אלא שמספיק שצד אחד יפנה לביה"ד כדי שבימ"ש יוציא פניה של בי"ד אל המתדיין השני וישאל אם הוא מסכים לסמכותו כבורר. נראה לכם הגיוני שבימ"ש יפנה לאזרח וישאל אם הוא מסכים? שאזרח יקבל דואר רשום וירוץ לדבר עם עו"ד?"

ח"כ משה גפני, יוזם החוק: "אני לא מבין על מה המחלוקת. כוונתי וכוונת המחוקקים גם בעבר הייתה שכשמדובר על שני אנשים שיש ביניהם ויכוח ממוני ומבקשים לדון באמצעות דיני תורה בהסכמה, שתהיה אפשרות לביה"ד המוסמך של המדינה לדון במקרה. אין לזה קשר לדיני אישות, ייתכן ואין קשר לדיני עבודה, לא ביקשתי שזה יחול בצורה גורפת, אלא כשיש שניים שמעוניינים- ידונו לפי דין תורה. היום אני יכול ללכת לגישור או לבי"ד פרטי.

אני 34 שנים בכנסת ולימדו אותי שצריך להתייחס בכבוד למוסדות המדינה ואם אני רוצה בהסכמה לעשות דין תורה במוסד מדינה אני מבקש שזה יעוגן בחוק ולא כל אחד יעשה דין תורה לעצמו. הדבר השני- חונכתי על כך שבדמוקרטיה צריך לאפשר דבר כזה ששני הצדדים רוצים. אני מבין בכבוד למוסדות המדינה ובדמוקרטיה שאנחנו נמצאים בה עד היום. כשאני רוצה לקיים דיון ביני לבין חברי על ויכוח ממוני ואני רוצה ללכת לבי"ד רבני שנבחר על פי חוק ופועל על פי חוק, בדמוקרטיה מותר לקיים את הדיון הזה בבי"ד שמונה לפי חוק".

 חברי האופוזיציה מחו על כך שעזב את הדיון מיד בתום דבריו וחלקם יצאו מהדיון

ח"כ פנינה תמנו שטה: "העוגן המשמעותי ביותר שעליו נסמכת הצ"ח שהוא הסכמה, אינו רלבנטי, ברגע שההסכמה פוגעת בעיקרון אחר שהוא השוויון. מדובר גם בהסכמה מזויפת, כי יהיו כאלו שיכריחו אותם ובעיקר אותן הגיע להסכמות. אנחנו לא מדינת הלכה אלא מדינה יהודית ודמוקרטית. הרצון של לקחת מסלול דתי הלכתי, ולהפוך אותו למסלול נוסף של מערכת המשפט, מייצר מערכת משפט נפרדת על טהרת שיפוט גברי. במגזר הערבי, יאמרו שאין שוויון במערכת המשפט לערבים, ויבקשו לדון בביה"ד השרעי. אתה מייצר פה מיליון אנשים שמתדיינים על פי הדין השרעי, מיליון שמתדיינים לפי הדין הדתי היהודי, ומיליון במשפט הישראלי. זו הפרטה של מערכת המשפט. אם מישהו חושב שיכולה להיות מערכת משפט ממומנת ע"י המדינה שהיא על טהרה למשל שרק גברים ישבו כפוסקים או רק יהודים, לא יהיה מצב שנממן מכיסנו מערכת משפט ופסיקה ודיינות שמדירה נשים".

 היו"ר רוטמן: "נכון להיות מדינת ישראל מממנת את בתיה"ד הרבניים. את בעד לסגור אותם?"

 ח"כ תמנו שטה: "אבן יסוד בשמירה על היהדות היא ענייני אישות. זה גודר בצורה מדתית והכריכה של נושאים כלכליים היא רק אגב גירושין. אתם לוקחים אותנו 2000 שנים לאחור. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית ולא מדינת הלכה".

 היו"ר רוטמן: "ח"כ כהנא תומך בהצ"ח ומאוד מחזיק מרמת בתיה"ד הרבניים והיתרון שהם עובדים מסודר וכשנשאל להתנגדות ארגוני נשים השיב שרוב ההתנגדות אינה עניינית".

ח"כ תמנו שטה: "מתן חושב אחרת ובעניין הזה אנחנו חלוקים. אני משמיעה את עמדת הסיעה".

פרופ' ברכיהו ליפשיץ מהפקולטה למשפטים בירושלים: "מבתיה"ד רבניים נשרו עניינים הקשורים במעמד אישי ודיני גירושין ונישואין, זו מגמה שהולכת וגוברת של בימ"ש להוציא סמכויות מבתיה"ד הרבניים ולהעביר אליהם. בימ"ש העליון רוצה משפט אחד. פס"ד מוטה ומוטעה לגופו. בימ"ש העליון כתב פס"ד נגד עצמו כי הוא קבע שאין סמכות ללא חוק וזה מה שקורה בבימ"ש בדיוק. אין שיטות משפט אחרות. הצ"ח מבקשת להחזיר מצב לקדמותו. חוק בימ"ש מאפשר לבימ"ש לתביעות קטנות לדון כבורר בהסכמת הצדדים, כך שכל בימ"ש יכול להיות בורר כך שאין בעיה עקרונית. המדינה צריכה לממן את התפתחות המשפט העברי בתקציביה. רוב השופטים לא מתייחסים למשפט העברי, וגם בפועל סילקו את המשפט העברי מחוק יסודות המשפט. מתוך הכבוד של המדינה לשיטת המשפט שבתוכה, צריך לכבד אותו".

 עו"ד וטוענת רבנית מוריה דיין, יד לאישה: "מנסחי הצ"ח כתבו שזה הנוהג הקיים ממילא בבתיה"ד ולכן לא נדרשת תוספת תקינה וזו אמירה לא נכונה כי זה לא קיים מאז פס"ד אמיר. יש הכרח להוסיף את התקציב המתאים והתחושה שעולה היא שכדי להעביר את החוק, נתעלם מהנושא התקציבי שלא יהווה חסם. גם האמירה שהתיקים היו 1% מהתיקים חוטאת לאמת כי הרב יעקובי ב-2017 דיבר על 700 תיקים בשנה, מתוך 70,000 תיקים שברובם אין "בשר" כמו הצהרות בנות שרות ועוד. לא ייתכן שנתעלם מהעומס הרב הקיים, של אנשים שאין להם אופציה ללכת לבוררות פרטית. אי אפשר לעצום עיניים, חייבים להבין את היקף התיקים ולהבין אם יש לכך תוספת תקציבית.

הפלורליזם ההלכתי פורח היום בבתי הדין הפרטיים, אך הפלורליזם הזה יקבל חיזוק רק בצד השמרני שבקצה. יש פערים מהותיים בין מערכת הדין הישראלי לעברי. כאישה דתיה מאמינה אני חפצה מאוד בפיתוח העולם של המשפט העברי אך האם זו הדרך? אני מתחברת לגישה של קידומו בתוך מערכת המשפט של המדינה".