כרטיס אדום לאכיפה: למה החמרת הענישה לא תעצור את האלימות במגרשים?

השבוע עברה בכנסת הצעת חוק להחמרת הענישה על פירוטכניקה, אך ד"ר עופר מוכתר, קרימינולוג מומחה לאלימות בספורט, טוען כי הציון למערכת האכיפה הוא "מספיק בקושי". הנתונים מוכיחים: הפחתת נקודות וענישה קולקטיבית נכשלו. הפתרון? מודל הוליסטי של מניעה קהילתית וטכנולוגיה חכמה

י"ב בכסלו תשפ"ו, 2.12.2025

השבוע עברה במליאת הכנסת הצעת חוק חדשה המבקשת להחמיר את רף הענישה על יידוי אמצעים פירוטכניים באירועי ספורט. על הנייר, מדובר בצעד מתבקש של "יד קשה", אך האם זהו הפתרון שיחזיר את השקט ליציעים? ד"ר עופר מוכתר, מרצה בכיר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון ומומחה בטיפול באלימות בספורט, סבור שהתשובה מורכבת הרבה יותר, וכי ההתמקדות בהרתעה בלבד היא טעות אסטרטגית.

כישלון שיטת ה"מקל"

בניתוח המצב הקיים, מצביע ד"ר מוכתר על חוסר היעילות של צעדי הענישה הנוכחיים. ביטול הענישה הקולקטיבית והמעבר לשיטת הפחתת הנקודות, שהונהגה בעונות האחרונות, לא הצליחו לייצר את ההרתעה המיוחלת. האוהדים ממשיכים בהתנהגות העבריינית, ומועדוני הכדורגל מוצאים את עצמם שוב ושוב על ספסל הנאשמים בבתי הדין המשמעתיים, ללא שינוי אמיתי בשטח.

מחקרים השוואתיים שנערכו במדינות שונות בעולם תומכים בטענה זו ומעידים כי התמקדות בלעדית של מקבלי ההחלטות בהרתעה אינה מסייעת בהתמודדות שורשית עם תופעת האלימות.

המודל המנצח: מניעה קהילתית ודיאלוג

אז מה כן עובד? לדברי ד"ר מוכתר, רוב המדינות שהצליחו למגר את האלימות עשו זאת באמצעות שיתוף פעולה הוליסטי ורב-מערכתי. הסוד טמון בתוכנית הכוללת רכיבים של "מניעה קהילתית" חיזוק הקהילה כך שיצטמצמו גורמי הסיכון ויחוזקו גורמי החיסון הבולמים התפתחות של התנהגות עבריינית.

שינוי עומק שכזה דורש תכנון ארוך טווח, בדומה לתהליכים אורבניים מורכבים, כפי שניתן לראות במקרה שבוההתחדשות העירונית בעיר ירושלים היא לא רק מותרות, כך גם בספורט – השקעה בתשתיות ובקהילה אינה מותרות, אלא כורח המציאות.

מועדוני הכדורגל המובילים בעולם הפנימו כי החלק הארי של האוהדים הוא נורמטיבי. במקום לתייג יציעים שלמים כ"בעייתיים", יש לקיים שיח משותף הבנוי על אמון, לערב את האוהדים במניעת האלימות ולקיים עמם סיעור מוחות קבוע.

חינוך, טכנולוגיה ותנאים משופרים

התוכנית שמציע ד"ר מוכתר כוללת מספר צעדים אופרטיביים:

1. שיפור חווית האוהד: שדרוג תנאי הצפייה ודרכי ההגעה, וקבלת החלטות משותפת עם האוהדים בנושאים רגישים כמו מחירי כרטיסים ושעות המשחקים.

2. שינוי הדמוגרפיה ביציע: עידוד הגעת משפחות, נשים ובני הגיל השלישי באמצעות הוזלת כרטיסים, כדי לחזק את הנוכחות הנורמטיבית.

3. חינוך: שיתוף פעולה עם משרד החינוך ליצירת תוכניות לימוד ייעודיות וביקורי שחקנים בבתי ספר לצמצום אלימות וגזענות.

4. טכנולוגיה ואכיפה חכמה: לצד הפעולות הרכות, על הרשויות להגביר את הפיקוח באמצעות מצלמות לזיהוי פנים ומצלמות טלוויזיה חכמות, כדי לסכל כוונות זדון בזמן אמת.

"בהולנד ובגרמניה הראו כי שיתופי פעולה רב-מערכתיים הובילו ליצירת אקלים משפחתי ונעים ביציעים", מסכם ד"ר מוכתר. הכדור, כעת, נמצא במגרש של המחוקק ורשויות האכיפה בישראל.